זהו סודו של עם עתיק,
נרו- נר תמיד
משמן זית זך, כתית,
שלהבתו תאיר, כלבנה תתמיד.
הזית פרי קטן ומיוחד,
מהעץ מורד ונחבט,
מתייסר ומוכה בדרכו לגת,
בסופו- שמנו הטהור מופק.
כן- עם הסגולה
עבר, עובר ייסורים והשפלה,
בעזרת כוח התורה והתפילה-
אלוקים מעלהו לתהילה.
"נר ה' נשמת אדם"
מנורת הזהב- נחלת העם
במשכן ובשני המקדשים-
לעתיד לבוא בבית השלישי.
תגובות
שיר כתוב היטב. כיוונת לאמת.
שבת שלום ומבורך.
החרוזים לפעמים מגבילים.
מאז שתמה שירת ספרד המחשקת את המשורר בכבלי החרוזים
עדיף לשבור לטעמי.
אני מאד מכבדת את דעתך, אבל החרוזים אהובים עלי במיוחד.
פורים שמח ובשורות טובות.