ויקהל

וחוצמזה שזה נכון.  יש גאווה של תלמידי חכמים על עם הארץ. ראינו את זה בבית שני ויותר מזה ר' עקיבא לפני שנהיה רבי עקיבא אמר מי יתן לי תלמיד ואנשכחנו כחמור (אני לא זוכרת את הציטוט המדויק)אבל הרעיון הוא  שנשיכה של חמור היא הרבה יותר כואבת משל כלב. כלב יכול לגרום לאדם לדמם לקרוע ווריד אבל חמור משבר עצם. עד כדי כך היתה שנאתו של ר' עקיבא לתלמידי חכמים! תלמידי חכמים באותה תקופה לא לחצו ידיים לעם הארץ מחשש שיטמאו הם לא היו יוצאים מבתי מדרש כי הם ידעו שעם הארץ לא מוכן לקבל אותם ,הם שונאים אותם. בית המקדש חרב על שנאת חינם.

ב"ה זה הרבה יותר טוב ממה שהיה אבל יש מקום לשפר ולהתשפר.

בית שני נחרב על שנאת חנם בין זרמים שונים ביהדות, שכל אחד מהם היה קנא לדרכו בבחינת אני ואפסי עוד. בתקופת בית המקדש רוב תלמידי חכמים שמרו על טהרה, ולכן נזהרו ממגע עם הארץ שלא שמר על טהרה. כשם שיעקב אבינו פרש מהעולם ולמד בבית המדרש של שם ועבר, כן תלמידי חכמים היו פרושים בבית המדרש על מנת לקבל את השמועה.

אם יש לך הצעות לשיפור בבקשה לומר הצעות מפורטות, ולא להסתפק בדברים שבעלמא.

אני לא מדברת מהאויר. אני נכוותי כמה פעמים מרבנים, לא תמיד הם מדברים בכבוד,אני לא רוצה להיכנס לכל הנושא הזה.
לפני שלוש שהנים שמעתי שיעור יפה מהרב אנגלמן (מדרשת הרובע) הוא דיבר על זה שזה כן בא ממקום של התנשאות. תחשוב על זה אדם רואה רב גדול הוא רוצה לכבד אותו ללחוץ לו את היד לנשק אותה והרב אומר לו: לא!
וחוצמזה בבית שני הקפידו מאוד על דיני טומאה. כשיהושע בן גמלא היה כה"ג הוא תיקן את "חוק חינוך חובה" כל ילד חייב ללכת לתלמוד תורה. אין ילד שלא היה בקיא בדיני טומאה וטהרה. ילד בקיא ומבוגר לא?

(אגב, ביהמ"ק נחרב על שנאת חינם אני חושבת שזו אחת הסיבות לא אמרתי שזו הסיבה העיקרית)

בדורות האחרונים לא כל מי שהוסמך לרב ולא כל מי שלומד תורה הוא בהכרח תלמיד חכם. וכבר אמר רבן יוחנן בן זכאי: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

אפרופו כבוד, לפני כמאה שנה היה באודיסה
רב שהפיל חיתתו על אנשי העיר. כשמישהו היה ניגש ללחוץ את ידו, הרב היה נותן לו שתי אצבעות או שלוש, ולמעטים נתן ארבע אצבעות ורק ליחידי סגולה חמש אצבעות. כששמע על כך מנדלה מוכר ספרים, שהיה מנהל תלמוד תורה בעיר, נמנע מלפוגשו למרות שהרב שלח אליו שוב ושוב שליחים. לבסוף, נפגשו באקראי. הרב ניגש בשמחה למנדלה מוכר ספרים והושיט לו חמש אצבעות. בתגובה מנדלה מוכר ספרים הושיט לו בקרירות אצבע אחת. ומאז אותו רב חדל ממנהגו.

באשר לעם הארץ, הכוונה לאנשים שלא היה בהם לא מקרא ולא משנה ולא גמרא, לא הלכה ולא אגדה.
לא רק שלא שמרו על טהרה, אלא שחלקם גם לא הפרישו מעשרות. נקבעו הלכות להתרחק מעם הארץ,
מפני שבא"י אסור לגרום לטומאה אף לחולין.

בתקופת בית שני היו פערים גדולים מאד בין תלמידי חכמים שהיו בקיאין בכל התורה ובעלי מידות תרומיות לבין עם הארץ שלא ידע כלום, אפילו קרוא וכתוב. ת"ח וכהנים כשרים הקפידו על דיני טהרה, אבל רוב הכהנים הגדולים קנו את משרתם בכסף ולא היו ראויים למשרתם. ר' יהושע בן גמלא היה מהכהנים הגדולים יוצאי הדופן,
אבל פעולתו כבר היתה בסוף ימי בית שני, ואם היו ילדים בקיאים בדיני טהרה וטומאה הרי זה מלמד בעיקר על דורו ולא על כלל תקופת בית שני.

בדורות האחרונים הפערים בין תלמידי חכמים לעם הארץ הצטמצמו. מחד, יש מעט תלמידי חכמים שתלמודם אמנותם. מאידך, הרבה אנשים שבדורות קודמים לא למדו תורה, מסוגלים ללמוד גמרא. ככה שיש לייחל שתלמידי חכמים יכבדו את כלל ישראל
(כפי שלימדונו רבי פנחס בן יאיר והבעש"ט)
ושכלל ישראל יהיו צמאים לדברי תורה.

וכן הפוך. ממש מוזר לי.
לגבי מה שמוריה 2 הזכירה^ לתומי חשבתי שהרבנים לא לוחצים את ידי האנשים בגלל ענוה.

אחד החידושים שחידש הבעש"ט היה שאהבת השם היא אהבת כלל ישראל. באשר ללחיצת יד, העיקר הכוונה שבלב. יש כאלה שלא לוחצים יד בגלל ביישנות ויש כאלה בגלל גאווה. יש כאלה הלוחצים יד בגלל ענוה ויש כאלה בגלל רדיפת כבוד. העיקר לכבד איש את רעהו פנים אל פנים, לאהוב את הבריות
בסבר פנים יפות ולקרבן לתורה.

אגב, פעם למדנו שאי אפשר לומר בגלל ש.. (פסקה שניה שורה שניה).

היום כן רבנים לוחצים ידים לאנשים פשוטים. בכל אופן, היום ,בגלל ריבוי רבנים נוצר גם חוסר אמון, הרבה אנשים גדלו על סיפורי רבנים ועל ישועות וכו'ולכל רב מיחסים כוחות שלא תמיד קימים לו, כוחות שקיימים רק אצל רבנים גדולים מאוד. אז הם מצפים לישועות ולא כל רב הוא "בעל כוחות".

בעצמך כתבת שיש היום גם מצב כזה..(:
(מה שכתבת ששמעת בשיעור)

כמובן שישנם רבנים המכבדים גם אנשים פשוטים,
ואנשים פשוטים המכבדים רבנים. אבל האחריות קודם כל מוטלת על הרבנים.

אולי אני תמימה, אבל להגיע לשנאה? אני יכולה להבין שיש גאווה וגם מאיפה זה מגיע אבל שנאה זה נראה לי מוגזם.
אני מסכימה שצריך להרבות באהבה.

רבי פתח אוצרות בשני בצורת. אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עם הארץ אל יכנסו (שרבי סבר שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ). דחק רבי יונתן ונכנס. אמר לו: רבי, פרנסני. אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. אמר לו: בני, שנית? אמר לו: לאו. אם כן במה אפרנסך? אמר לו: פרנסני ככלב וכעורב. פרנסו ואחרי שיצא, ישב רבי הצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ. אמר לפני ר' שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו. בדקו ומצאו שזה הוא. אמר רבי: יכנסו הכל.

רבי פנחס בן יאיר הלך בשבת אל בית המדרש, וגאו מימי נחל גיני וחסמו את דרכו. אמר רבי פנחס בן יאיר לנחל: גיני גיני, מדוע אתה מפריע לי ללכת לבית המדרש? נחצה הנחל ועבר רבי פנחס בן יאיר.
שאלוהו תלמידיו: האם אנחנו גם יכולים לעבור? אמר להם: מי שיודע בלבו שמעולם לא זלזל באף אדם מישראל, יעבור ולא יינזק.

יישר כוח על דברי התורה, קראתי את הדברים ואכן ניתן ללמוד הרבה מהדיוק שבכתובים.

שבת שלום ומבורך וחודש טוב.

למשל נראה לי על רבי טרפון ואשתו שנתנו צדקה קבוע לעני והעני התסקרן מאוד לדעת מי נותן לו צדקה וארב להם וכשהם באו כל בוקר לתת צדקה הם ראו את העני אורב להם אז הם רצו מהר וקפצו לתנור בוער ונעשה להם נס, שרגליה של האישה היו קרות ועמד הרב על רגליה כדי לא להכוות. כל זה כדי לא לבייש את העני!

אני נזכרת בכל מיני סיפורים לכאן ולכאן.

בכל אופן, אני חושבת שתלמיד חכם אמיתי נבחן באהבת ישראל שלו. "דרך ארץ קדמה לתורה" כבר אמרנו?

האגדות שהבאתי למעלה הן על רבי יהודה הנשיא שהיה צדיק ירא חטא וגדול דורו בתורה, ורבי פנחס בן יאיר שהיה חסיד.רבי שנא את עמי הארץ שלא למדו תורה למרות שהיה בתקופתו שפע גשמי רב. לעומת זאת, רבי פנחס בן יאיר, היה מסוגל לראות בכל אדם את הניצוץ הקדוש. מה שחידש הבעש"ט בדורות האחרונים זה את מדת החסידות, שאהבת השם ואהבת כלל ישראל הם אהבה אחת. וכמובן, תלמיד חכם אמיתי צריך לאהוב את כלל ישראל. אבל אהבה איננה חנופה, אלא להיות ישר וטוב כלפי כל אדם.