יומן מלחמה

דם, אש ותימרות עשן,

גוף מחבק נשמה,

מבין ענני להבות הכבשן

כותבת יומן מלחמה.

יומן רווי דם ודמעות,

קרעים של נייר נחרכים,

רגליי מתבקעות על סלעי הגבעות,

גביעי הדמעות נשפכים.

חרב חדה לוטפת צוואר,

זוהי חרבך המאיימת,

וכל עוד הגוף לא שייך לעבר -

אני עדיין קיימת!

ואמשיך להיות, על רגליי לעמוד,

גם אם תחשוב כמובן

שאת שנותיי אתחיל לאמוד -

לא אניף מולך דגל לבן.

עד אחבוש את פצעיי, ובשקט אישן,

עד גופי שוב ילבש נחמה,

ולמראשותיי ניחוחות הכבשן -

פרי תלוש מיומן מלחמה.