ימות המשיח- סיפור סאטירי

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"

 התש"ע, חודש ניסן. ירושלים.

העיר המתה ורגשה מהתרגשות, מאות אלפי אנשים מילאו עד אפס מקום את העיר העתיקה וסביבותיה.

סמוך לכותל נראה חמור לבן, אצילי, ועליו יושבת דמות מרשימה, קורנת אור מלכותי וקדוש. המשיח.

האנשים שמסביב לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. שמחה אמיתית, כנה, של ביאת המשיח.

הספקנים מבניהם פקפקו עד אשר מישהו ברוב טובו הורה להם להביט אל עבר הר הזיתים.

שם ראו נחיל ענק של אנשים, יוצא, ויוצא, ויוצא, מתוך האדמה. תחיית המתים.

הם יצאו בצרורות, מתקופת האבן, תקופת הברזל, וימי הביניים, המאה ה-18, ה-19, ועד ימינו.

צווחות של שמחה ואושר נשמעו מידי פעם כשאחד האנשים זיהה את אחד מקרובי משפחתו ששב מן המתים.

הנה, בדיוק עכשיו עבר הרב הירש בין ההמון, מוקף בהילה מלכותית.

יהודי זקן עבר בצד כשהוא רוטן: "רק עכשיו נכנסתי, כבר לצאת? איפה התרבות? איפה? איזו בושה ככה להטריח בן אדם זקן כמוני! שייתנו גם זמן למנוחה...."

כך זה המשיך, והמשיך, והמשיך.

מכל בתי הקברות בארץ ובעולם הם הגיעו. מכל התקופות. מכל הסוגים.

ואז החלה המחלוקת הגדולה.

היהודים מתקופת האבן דרשו בכל תוקף לפרק ולהרוס את כל מה שאינו מאבן, ואילו לעומתם, אנשי תקופת הנחושת לא הסכימו שייראה על פני האדמה דבר שאינו מנחושת.

וכך התגלגלו המריבות בין כל תקופה לתקופה. כל אנשי ימינו נחשבו בכלל למשוגעים לגמרי, בגלל רעיונותיהם המטורפים על אמצעי תקשורת אלחוטית ולא אלחוטית בין אנשים. קנאים מימי הביניים הרסו בחמת זעם כל מכשיר חשמלי בטענה שאלו מעשי כפירה.

היהודים הקדמונים התהלכו עם אזור חלציים בלבד (ועם ציצית כמובן! הם יהודים) ואילו אנשי הקדמה מהמאה ה-16 וה-17, הידסו ברוב גאווה בגלימות ארוכות ומחלפות מהודרות.

תגרות רחוב בין איש חמוש בחרב וקסדה(כשהוא בטוח שהוא 'שיא הקדמה') לבין אדם עם רובה 'תבור' מקוצר וקטלני, היו מראות שגרתיים ביותר.

מפלגות הוקמו, כשעל במה של מפלגה אחת, נואם באיפוק אדם בעל חליפה מהודרת, אוזנייה באוזנו, ושני מאבטחים חמושים באקדחי לייזר עומדים לצידו. ועל במה של מפלגה אחרת נואם בהתלהבות מרובה אדם עם שמלה וסנדלים תנ"כיות.

המפלגות הקימו גדודים / משמרים / חיל מצב- כל אחד והשמות שלו.

ובאחד הקרבות, בכיכר מלכי ישראל בעיר, כשצד אחד בכיכר מלא עשן רובים, ומנגד, בצד השני- חצים תקועים בקירות, נאנח אחד האנשים המפוכחים יותר, ושאל את חברו בתוגה:" מתי ייגמר כל הטירוף הזה?" חברו הפנה לו את מבטו החבול ושאל, "ייגמר? זה? בימות המשיח............."