בע"ה.
דיברת על כאב, לא ידעתי מה לומר.
בכית על אטימות שהייתה כ"כ פוגעת ולא מתאימה. ושתקתי.
הבנתי עד כמה האדישות הזאת הרסה אותך רק שדיברת על החיים שמעולם לא דיברת עליהם. דיברת על המצב ששנאת שאני מדברת עליו. רצית אותו. אמרת שזה הפתרון היחיד.
לא ידעתי מה לומר, לא ידעתי איך להרגיע אותך, איך לעזור. בד"כ המצב הפוך-
אני בצד שבוכה ואת הנשמה שתמיד יודעת איך לגרום לי לחייך מחדש.
אז רק רציתי שתדעי-
אני כאן איתך.
אין לי מה להגיד,
אז יחד נתגבר.
גם בשתיקה.
אורית, אני אוהבת אותך.
תגובהתגובות