שרוליק הולמשה
היה זה ערב קר ואפור,הרוח השורקת השתוללה בחמת זעם והאווירה הייתה עכורה וקודרת.אולם,בביתו של הבלש הנודע רבי שרוליק הולמשה,לא היה הדבר כן.
רבי שרוליק ישב מול האח הבוערת, המאירה בשלווה,היה בה משהו מלטף,מרגיע,הוא ישב נטוע על כורסתו,פיו קפוץ,פניו אדומים וגביניו מכווצים בריכוז עילאי,לפתע נשמעו דפיקות נמרצות בדלת.
"יבוא!" קרא רבינו.הדלת נפתחה,בפתח עמד אדם גבוה למדי,בעל אף פחוס ולחיים תפוחות,הוא עטה מעיל פשוט והצטייד במטרייה צהבהבה.
האיש צעד צעד גאה לעבר החדר ופסע בחיוך יהיר ומתנשא מעט,תוך כדי השארת עקבות בוץ גדולים על הרצפה.
"ובכן רבי שרוליק,שמעתי עליך רבות,אולם,שמועות יכולות להיות סתם שמועות ולפני שאשטח לפניך את בקשתי,הנני רוצה לבחון אותך בהסקת מסקנות.אם באמת אתה איך שאומרים שאתה,מה אתה יכול לומר לי על עצמי? אה?"
רבי שרוליק לא נפגע מהפגנת הזלזול הזאת,הוא ליטף באצבעותיו הארוכות את זקנו הלבן,ואמר לאורח:
" ובכן,אתה מורה במקצועך,מתעצבן הרבה אך גם חייכן,אתה אדם מסודר בדרך כלל, משתמש בשתי ידיך אך בדרך כלל משתמש ביד שמאל,לעיתים חסר סבלנות,עיוור צבעים ויהיר למדי."
האיש שרק בהתפעלות,"איך ידעת?" אמר. "הכול נכון עד הפרט האחרון!,טוב,אולי חוץ מהפרט האחרון..."
רבי שרוליק הביט בחדווה באדם הנדהם,וחייך.
"אכן,לא סוד הוא שאני,בלי להתגאות,אשף המסקנות הטוב ביותר בכל העולם,הדברים שציינתי ברורים למדי,לפחות לי.
אדם שנכנס לכאן,צועד לו בבית תוך השפרצת בוץ לכל עבר ומפקפק בתבונתי,הוא חייב להיות יהיר ומתנשא,לא כן?,שמתי לב לצבע שעל כף ידך השמאלית,זה נגרם מטוש מחיק שנמחק ביד,מה שעושים מורים חסרי סבלנות שלא משתמשים במחק,השתמשת ביד שמאל אך נוכחתי לדעת שציפורניך,שנגזרו לא מזמן,נגזזו בקפידה בשתי הידיים,מה שקשה לעשות אצל אדם ששולט ביד אחת.לפי הקמטים בין עיניך ניתן לראות כי אתה מתעצבן מהר ונוטה לכווץ את עיניך בכעס,עם זאת,הקמטים בצידי פיך ועינייך מראים שאתה גם חייכן ושמח,המראה שלך אומר שאתה אדם מסודר הלבוש בקפידה,אולם, השעון שלך נמצא ביד הלא נכונה,למרות שפס- השיזוף שלך ביד השניה, הסקתי כי אתה עיוור צבעים עקב כך שגרבת זוג גרביים בצבעים דומים,אך לא זהים,מהסוג שעיוורי צבעים נוטים להתבלבל ביניהם.
משהו לא ברור?"
האיש,שעמד זקוף כשנכנס הסמיק כצנון והשפיל מבטו.
"אכן,טעיתי,השמועות ששמעתי נכונות,ועכשיו,ברשותך,אשטח לפניך את בקשתי, שמי איצל'ה גולדשמידט,אכן,אני מורה בתלמוד תורה,מלמד כיתה א',יש לי שלושה ילדים חביבים,שתי בנות ובן,הבת הבכורה לומדת בסמינר,היא מחפשת "שידך",אחריה חיימקה החמוד,אדום הלחיים,נוטה להשתובב..."
"ניגש לנקודה בבקשה" קטע אותו רבינו ברוגז קל.
"סלח לי,כן,לאחרונה אני מרגיש שמישהו עוקב אחרי,וזה מטריף אותי,אני מתכוון- מעיק עלי קשות,והנה ביום האתמול שמעתי אזעקה ממכוניתי,אני לא נוטה להתרגש מאזעקות,הרבה פעמים הילדים נוגעים באוטו בלי כוונה,אז הצצתי דרך החלון לוודא שהכול בסדר,והנה ראיתי את החלונות מנופצים,שני גלגלים מפונצ'רים והמראה סדוקה קלות.
חיפשתי באזור אך לא מצאתי איש,המזיק ברח. למזלי,היה לי ביטוח,אולם לא ששתי לעצם המחשבה שמישהו מתנכל לי.
"אתה יודע למי אולי יש מניע לעשות זאת?,אולי מישהו ששונא אותך?" חקר רבי שרוליק.
"לא נראה לי,אני לא מכיר מישהו ששונא אותי עד כדי כך,אבל קשה לי לחשוב שמישהו יתנכל לי סתם!.
"אולי זו נקמת תלמידיו על איזה מבחן מעצבן או שיעורי בית רבים?" אמר יענקל'ה המשמש בהתלהבות.
"אוה,רב יענק'ל,הוא מלמד תלמידי כיתה א'! לפנצ'ר גלגלים? לנפץ שמשות?,אתה שם לב איך הנחה מוטעית יכולה להיגרם מחוסר קשב!" נזף רבינו בתוכחה.
"אני יודע" ענה המשמש,מבויש ."אבל אי אפשר לדעת,ילדים בכיתה אלף יכולים להיות תחמנים ומזיקים מאוד,אני בעצמי לא מצליח להבין איך אחיין שלי מצליח תמיד להשתיל לי נעץ בכיסא מבלי שאשים לב."
"ובכן, בזה לא נסתיימה הפרשה" המשיך איצל'ה לספר,"הזמנתי את המשטרה,הם ערכו כמה בדיקות,חיפשו טביעות אצבעות,אבל בתכל'ס- לא עשו כלום.
חזרתי הביתה,חלמתי כל הזמן שעוקבים אחרי,זה לא פרנויה,הרגשתי את זה בעצמות. בבוקר קמתי,והלכתי לעבודה כרגיל.
כשחזרתי,בצהריים,היו הילדים עוד בלימודיהם, אשתי בעבודתה –מזכירה. והייתי בבית לבד. הכנתי לי ארוחת צהרים קלה,כשלפתע שמעתי שוב אזעקה – נחפזתי לצאת החוצה ולבדוק מה מצב המכונית. גם המכונית שקיבלתי מהביטוח פונצ'רה,שמשות המכונית נופצו לרסיסים והשמשה היתה סדוקה-כמו בפעם שעברה!,זה היה כבר יותר מדי בשבילי,התקשרתי למשטרה בחמת זעם,ענה לי פקיד מנומנם ואדיש ששאל כל הזמן: "מה? איפה? מתי?" ושאר שאלות טיפשיות.לא ידעתי שישנים צהרים שם במשטרה!,ניתקתי בזעם והלכתי הביתה ,כשנכנסתי,הרגשתי מין הרגשה מוזרה,כאילו מישהו ביקר בו,ניגשתי לדבר הכי יקר שקיים בביתי-ענק היהלומים של רעייתי שתחיה,היא קיבלה אותו מסבתא שלה שמתה לפני כשנה כשנפלה מחלון ביתה-מנוחתה אדן.ובכן- הענק היה חשוב מאוד לאישתי והוא היה מוחבא היטב,לא נגעתי בסימנים בחדר ולא הזזתי כלום ומיד קראתי לך-שמעתי שאתה פתרת תעלומות רבות ואני מקווה שתוכל לעזור לי למצוא את הענק שערכו נמדד בעשרות אלפי שקלים!" חתם האיש.
"האם יש איזה מישהו חיצוני בבית,עוזרת למשל?" חקר רבי שרוליק.
"אמ... כן, יש מבשלת ומנקה, אני ואישתי עובדים,אתה יודע,שתיהן עושות רושם מצוין ולא נראה לי שיש להם קשר לגנבה,ויש גם את מאירק'ה- בחור ישיבה צדיק שבא אלינו מדי פעם ועוזר לבננו בהכנת שיעורי הבית,אבל הוא בחור זהב,פנינה ממש,אני חושב להוריד אותו מהרשימה!"
"טוב," אמר הבלש,"אף פעם אי אפשר לדעת,וכמו שאני תמיד אומר:'כולם אשמים עד שלא הוכח אחרת' ,הפושע יכול להיות האדם הכי לא צפוי!,והאם יש לכם שכנים שאתם חושדים בהם?
שאל.
"אמ... לא נראה לי,יש לנו שכנים חוזרים בתשובה,הבן התבגר שלהם קצת עושה להם בעיות עם שמירת המצוות,אתה יודע...,יש גם שכן זקן עם עוזר פיליפיני,הזקן נראה מרוצה מאוד ממנו,ו... זהו,נראה לי,סיים איצל'ה.
"ובכן,ניגש לזירת הפשע!" פסק רבינו ומיהר לצאת לדרך.
רבי שרוליק הזמין כרכרה,למרות שהיה יכול לנסוע במכונית,אבל הוא אהב את זה "כמו פעם",בלי רעש טרטור מעצבן ואגזוז מעשן.העגלון הגיע במהירות ואסף אותם בכרכרתו ההדורה,ומהר מאוד הגיעו השלושה למחוז חפצם.
הם הגיעו לבית קטן למדי,מרוהט בסגנון ישן,בהיכנסם הספיקו לראות את המבשלת במטבח-אישה מלאה ועגולת פנים,בעלת עניים שקועות וקעורות,אף שפיצי שעליו משקפיים עגולים בעלי עדשות עבות,היא בישלה במרץ כשסינר למותניה וכמעט שלא שמה לב לבואם,הם עלו במדרגות הישנות,שנראו כעומדות להתמוטט בכל רגע תחת העומס. לבסוף נכנסו לחדר גדול,טובל באור צהבהב,על השידה היתה מונחת תיבה גדולה.
"פה היה ענק היהלומים!" אמר איצל'ה."התיבה היתה מוסתרת היטב בארון ובה היה כיס ניסתר, שם שמרנו אני ואישתי את הענק,אני לא יודע איך הגנב גילה את המקום הזה!"
רבי שרוליק הולמשה הנהן בראשו והחל לתור אחר עקבות,לאחר כרבע שעה פנה אל איצל'ה ואמר: "אתה יכול לחזור על החשודים שהזכרת, הפעם ביתר פירוט?!"
"ובכן," אמר איצל'ה."כמו שאמרתי יש את המבשלת-אין איתה שום בעיה חוץ מזה שהיא מכינה כל דבר שקשור לעגבניות-מרק עגבניות,סלט עגבניות,חביתת עגבניות,פשטידת עגבניות וכולי,הילדים התחילו להתלונן,אך היא-בשלה!"
"מי? העגבנייה?" שאל רב יענק'ל שהקשיב בחצי אוזן בטמטום.
"לא! בור ועם הארץ! המבשלת!,תמשיך!" אמר רבי שרוליק .
איצל'ה גולדשמידט לקח נשימה עמוקה והמשיך:
"כן,ויש גם את המנקה,היא חולת ניקיון,עולה מרוסיה,היא עובדת מצוינת ולא מבינה מילה עברית,אני ואישתי מנסים להסביר לה באנגלית הדלה שלנו הוראות פשוטות,ובכלל היא נראית לי טיפשה מדופלמת,יודעת רק לנקות,ויש גם את הבחור ישיבה הזה-מאירק'ה וייס,עילוי רציני שמבטיחים לו עתיד מזהיר,הוא בחור ירא שמים ובעל מידות,טובות כמובן,הוא שמע את הבן שלי מתלונן שקשה לו עם שיעורי הבית והוא התנדב לעזור לו! אבל אני שוב אומר-אין לך מה לחשוד בו!,יש גם את משפחת נאור-אלה החוזרים בתשובה, הוא ואשתו-זוג צדיקים,אבל הבן שלהם-לא השלים עם העובדה שהוא דתי עכשיו והוא מסרב לחבוש כיפה לראשו ומתעקש-רחמנא ליצלן-ללכת למועדונים האלה שלהם,ירחם ה' עליו ועל נשמתו-תינוק שנשבה. יש את הגנן שלנו ששכחתי להזכיר אותו-צעיר חביב ופטפטן,הוא בא פעם בשבוע והוא נראה לי בסדר גמור,והפיליפיני-כפי שאמרתי הוא אדם מסור ונחמד,כך סיפר לי מר פיצכלכוביץ או משהו בסגנון-המטופל שלו,הוא הגדיר אותו כאדם נחמד אך לעיתים נרגז על שטויות. זהו כולם,נראה לי." סיים איצל'ה.
"רב יענק'ל,הבא לי בבקשה את כינורי!" ביקש רבינו.
רב יענקל'ה מיהר להוציא את כינורו המפורסם מנרתיק העור שלו והחל לנגן,רבי שרוליק,בלש מדופלם ומוסיקאי מוכשר,ניגן ניגונים רכים ומלטפים,ניגונים חסידיים קדושים,משובבי נפש,מתוקים ומרגיעים,ובכך שימן את גלגלי מוחו שעבד כמחשב על, וחידד את מחשבתו.רבי שרוליק מחויך ומשולהב ניגן ניגון אחרון,והניח את כינורו.
"נרד למטה" פסק לבסוף.
הם פנו לרדת במדרגות כשלפתע שמעו צווחה ומלמול לא ברור ברוסית, היתה זו המנקה,אישה גבוהה ודקיקה בעלת צוואר ארוך ואף מאונקל,היא בדיוק שטפה את המדרגות ולא רצתה שיעשו לה "צעדים",היא רעדה וצרחה ברוסית כאילו זה היה "יהרג ואל יעבור"."סתם רוסיה טיפשה!,לא יודעת לכבד אנשים צדיקים במעמדי!" אמר רבי שרוליק,נעלב.
רב יענקל'ה נעץ מבט משתומם ברבי שרוליק לנוכח הגזענות והכעס שלו,לפחות היא לא מבינה,חשב.
"רוסיה טיפשה וחסרת שכל! חמורה!" המשיך רבי שרוליק בזעם.
"אבל רבי שרוליק,אין דבר כזה חמורה!" העמיד אותו רב יענק'ל על טעותו בנימוס."טוב! אז אתונה! טיפשה מטופשה! זקנה בננה ומרשעת מרושעת!" רתח רבי שרוליק.
"אבל," אמר רבי שרוליק והנמיך את קולו,"גם פושעת חמקמקה ומתוחכמת"
המנקה החלה להסמיק,שוכחת שהיא לא מבינה עברית.
"ובכן,אזעקה,חלונות מנופצים,תוכנית נחמדה-יש לציין,המנקה הזאת-היא בהחלט עולה מרוסיה אבל דוברת עברית מצוין,היא הציגה את עצמה כעובדת ניקיון שלא יודעת עברית,עובדת טיפשה,עובדת כמו רובוט,אחת שלא מאמינים עליה והיא יכולה בשקט לבצע את זממה,היא ניקתה את הבית,ואתם הנחתם לה לחטט לכם בחפצים וסמכתם עליה בעיניים עצומות, אבל כשעוצמים עיניים...
הרגשתם חופשי לדבר לידה,הרי היא לא מבינה,מהר מאוד היא גילתה את ענק היהלומים,היא חיכתה לרגע בו הרחוב יהיה שקט,ובאה לבית,רק אתה היית שמה,היא מצאה דרך נחמדה לאפשר לה לבצע את זממה-בעלה,פושע רוסי הידוע למשטרה שאני זוכר אותו לשמצה מכמה חקירות,באחד התיקים נכנסתי לביתו ומצאתי אותה,עסוקה בנקיונות,זה היה לפני הרבה זמן אך זיהיתי אותה! ואני מכיר את בעלה איתו עבדה בתיאום רב. הוא בא בפעם הראשונה,פינצ'ר את הגלגלים,שבר חלונות-הוא עשה את זה בזריזות ובשקט מירבי ואז הפעיל את האזעקה וברח,אתה העפת מבט להיות בטוח שהמכונית בסדר ונדהמת לגלות,את ההרס,ובכן קצת לאחר מכן נעשה הדבר שנית,הפעם-רצת מהר לוודא מה קרה למכונית ובכך אפשרת לגנבת החמקמקה לברוח עם ענק היהלומים בעודך מתעכב בחוץ. שמתי לב ברוב תבונתי כי בשני המקרים קודם היה הנזק ולאחר מכן הופעלה האזעקה,הסקתי אם כן האזעקה לא נעשתה בטעות אלא בכוונה תחילה לשמש כפעולת הסחה,וכן הסקתי כי מדובר בפשע משותף-הרי לא יתכן שהגנב או הגנבת שברו את המכונית, הפעילו את האזעקה ובו זמנית הספיקו להעלם ולשדוד את ענק היהלומים, וגם לא נראה לי שהמנקה הדקיקה הזאת מסוגלת לנפץ חלונות, זה היה חייב להיות מישהו המכיר את הבית היטב ולא הגנן שפועל בחוץ-אולי נכנס לקפה וזהו,וגם לא הפיליפיני והנער שבכלל לא התקרבו לביתכם,זה היה מוכרח להיות או הבחור,או המבשלת או המנקה,כשנכנסתי לזירת הפשע שמתי לב לה שעל הקופסה אין כל טביעות אצבעות,ואכן,אם מסתכלים באור מנורה על האבק שעל השידה ניתן לראות סימני כפפות אותם היא הניחה לפני שלבשה ,פתחה את הארון ולקחה את ענק היהלומים במהירות,מחשש שתחזור בכל רגע, אפילו לא החזירה את התיבה למקומה.וחמקה לה,בעוד אתה בחוץ המום מהנזק למכונית,כשירדנו ראיתי בקצה הנעל שלה אחד מהחוטים של השטיח מקיר לקיר בחדר שבו בוצעה הגנבה,אם יש שטיח מקיר לקיר ולא מנקים את החדר מדוע נכנסה לשם אם כן?,וגם שמתי לב שהחלון היה פתוח,אני מניח שהיא הביטה מהחלון וכשראתה שאתה בא הביתה-בעלה יצא ממחבואו והיא זרקה לו את ענק היהלומים דרך החלון,יהלומים כידוע- לא נשברים!
היום,כששטפה,התחלתי לדבר אליה לא יפה בעברית,כאילו כעסתי,היא התקשתה להשאר אדישה והסמיקה כעגבניה בשלה!!"
אמר רבי שרוליק בחיוך מנצח.
"מי בשלה,המבשלת?" שאל רב יענק'ל וכולם צחקו.
המנקה הערמומית הודתה באשמה ואישרה כל פרט,והיא נעצרה על ידי המשטרה,כמו כן נעצר בעלה שהיה שותף לפשע והיום, השניים מבלים להם בכלא- מנקים...
מצטער על הכתב הצפוף,בבקשה תגיבו!
תגובות
ויש המשך??
זה לא בדיוק סיפור בהמשכים,זה יותר סיפור עם כמה פרקים,יש בינתיים באתר עוד סיפור אחד ובעז"ה אני אוסיף עוד.
תודה על התגובות וחג שמח!
זה לא היה מודפס כאוסף סיפורים קצרים בספר עלילות בלשי.
זה מעולה בתור הומור, זה מצחיק להפליא, ובעל הגיון פנימי עקבי. (להוציא החוט מהשטיח מקיר לקיר - בד"כ שטיחים כאלה ארוגים בצורה שבה לא כל דריכה על השטיח תגרום לחוט להיפרם ולהיצמד לנעל הדורכת. כמו כן, מקובל לשאוב אבק משטיחים, כך שיש למנקה הרבה מה לעשות שם.)
הכתב - רצוי להקפיד על חלוקה לפסקאות, על פיסוק נכון, ועל גודל כתב הגיוני וקריא. זה קצת מעיק על העיניים.