שרוליק הולמשה 3

שרוליק הולמשה 3

כמו כל יום ישב הבלש המדופלם בכורסתו בעודו מפריח טבעות עשן ממקטרת הלבונה המפורסמת כשכולו שוקע במחשבות ופותר תעלומות בעולמות העליונים,לפתע נכנס משמשו הנאמן,רב יענק'ל.

"אוה, רב יענק'ל!" פנה רבינו אל המשמש בעליצות."אני מניח שהיית אצל דוקטור איליהו ישלווודקה ולקחת ממנו מרשם לתרופה לאמך החולה ומשם הלכת לבית המרקחת והבאת את התרופה,האם אני צודק?"

למרות שהמשמש היה רגיל לכושר הנבואי של רבו,הפעם זה כבר עבר את הגבול! איך הרב ידע?,הוא עמד נפעם,המום כולו ופיו פעור.

כדרכו בקודש,ליטף הרב בחיבה את זקנו הארוך והלבן כשלג וענה בחיוך:"חס וחלילה!,אין פה שום נבואה אלא רק צירוף של היגיון וגאונות,כמו שאני תמיד אומר,בבוקר אמרת לי שהינך יוצא לסידור דחוף,כשבאת לא יכולתי שלא לזהות את סימני המלט שעל נעליך,לכן הבנתי שהלכת לקופת החולים,שם בונים רצפה מבטון ואי אפשר שלא לעבור שם בכניסה למרפאה,כיוון שכפי ששמתי לב אתה,ברוך ה' בריא כמו שור,מוכרח הייתי להסיק כי רווק כמוך יכול ללכת לקופת החולים רק בשביל אמו,שכפי שאמרת לי לפני כשבוע,אינה בקו הבריאות,אמנם יש הרבה רופאים אבל למבוגרים יש רק שלושה רופאים,דר' יבגני חודשטוב, דר' בוריס צומקל וד"ר איליהו ישלווודקה,סלח לי,אבל אתה מדיף ריח קל של וודקה ולכן היית או אצל דר' יבגני או אצל דר' איליהו,ששניהם כידוע מרבים לשתות וודקה,אח"כ הסקתי שהלכת לבית המרקחת,ניתן להריח את ריח בית במרקחת עליך ממרחקים!,וכיוון שהתעכבת הרבה,סברתי שהיית אצל דר' איליה,שאת הכתב המחובר שלו קשה לפענח,מומחים ניסו! אני אומר לך חרטומי מצרים היו גאים בו!,עכשיו הכול ברור?" סיים רבי שרוליק."עכשיו אני מציע לך ללכת להתרחץ,אלא אם אתה רוצה להישאר עם ריח של בית מרקחת לכל החיים!"המשמש הנדהם תלה ברבי שרוליק מבט מעריץ והוא השיב לו בחיוך מלא ענווה-"הגיון וגאונות,השילוב המנצח שלי!".

לאחר כמחצית השעה יצא רבי שרוליק מבית המרחץ כשכולו מדיף ריח שמפו אצות-ים."עכשיו אתה רענן!,חצי שמפו שפכת על עצמך, אה!,כמדומני שבמקלחת הספקת לשיר את כל הלהיטים הלוהטים החסידיים שיצאו במאה שנה האחרונות!" אמר רב שרוליק במבט נוזף.

"טוב,לא נורא,יש לנו כרגע תעלומה! האדמו"ר הידוע בעל האיגרות מוישל'ה,בדיוק סיים לכתוב את החלק האחרון של ספרו הקדוש,הוא שלח את משמשו להביא את הספר לבית הדפוס ובדרך פתאום התנפל עליו נער צעיר אך חסון,העיף סנוקרת אדירה לפרצופו וגנב את הספר,לא היו כל עדים לדבר למעט צמד ישישות כבדות משקל וכבדות שמיעה ,הם לא שמו לב למתרחש ואחת מלמלה משהו על תרנגולת ורודה.ערכו של הספר לא יסולא מפז ועל כתיבתו שקד האדמו"ר במשך שנה תמימה,המשימה שלנו היא להשיב את הגנבה לבעליה וזה מה שנעשה!" סיים רבי שרוליק הולמשה את דבריו,לבש את חליפתו המחויטת ואת המגבעת המשובצת,והזמין כרכרה.לא עברה דקה והנה הגיעה כרכרה מפוארת רתומה לצמד סוסים צחורים,רבי שרוליק ומשמשו עלו,שילמו לעגלון השמן וסמוק הפנים שמצץ בשקיקה סוכריית מנטה חריפה והתרווחו בכיסאות העור הנוחים.חיש קל הגיעו השניים למחוז חפצם,הם קפצו מהעגלה והלכו לכיוון בית הרב.בהגיעם נדהמו לגלות המולה רבה,את הבית פקדו עשרות ניידות משטרה,אמבולנס ואפילו כבאית אש. השוטרים,כשראו את רבי שרוליק קמו לכבודו ביראת כבוד,שמו יצא בכל הארץ כפוטר מקרי הפשע והתעלומות המפורסם ביותר במדינה.הוא פסע בין האנשים בחפשו אחר מאן דהו היכול ליידע אותו בפרטי החקירה.

לבסוף ניגש אל רב מנדל,בנו של הרב ששמר על אחותו  הזאטוטה שתחבה את אצבעה במרץ לתוך האף הזערורי שלה.רב מנדל היה עלם חמודות ותלמיד חכם גדול, חרף גילו הצעיר,הוא היה רזה כמו מקל סנוקר ובעל פרצוף עכברי למדי שזקנקן שחור עיטר אותו.רבי שרוליק פנה אליו וביקש לדעת מה פשר המהומה.ורב מנדל סיפר:

"היום,כשאבי מורי נח מנוחת צהרים,אתם יודעים,הוא לומד תורה כמעט כל הלילה!,ובכן,כאשר הוא נח לפתע פתח אלמוני את הדלת ירה שתי יריות באקדח בעל משתיקול,לכן גם לא שמענו דבר,וברח מותיר אחריו את המפתח בתוך המנעול,למרבה הנס,ברוך השם לא קרה לאבי היקר שום דבר מלבד פציעות קלות,הברנש החטיא בצורה איומה,כנראה הוא לא היה מיומן,אך ניתן לומר בודאות שהיה זה נסיון לרצח ולא איום בלבד,הברנש ככל הנראה לבש כפפות ולכן לה היו כל טביעות אצבעות על המפתח,לאחר ששמענו את זעקותיו של אבי באנו בריצה אל חדרו,האלמוני כבר ברח,מותיר אותנו המומים ומשתהים,אבי המסכן,לא רק שנגנב הספר שעל כתיבתו שקד ימים ולילות,עכשיו גם מנסים לרצוח אותו!,מרוב שהיינו המומים הזמנו כל דבר שרק אפשר,משטרות,אמבולנסים,ואפילו מכבי אש,אך המשטרה העלתה חרס בידיה ואין לנו ולו קצה חוט פעוט כדי להתחיל לחקור במעשה" אמר רב מנדל בעצב ודמעות חמות זלגו במורד לחיו.

"אשמח אם נאמר לי את פרטי המעשה של גניבת הספר,קרוב לודאי שיש קשר בין המקרים!"אמר רב שרוליק.

רב מנדל מחה את דמעותיו והמשיך:"ובכן,כידוע,אבי שקד על כתיבת ספרו "האגרות מוישל'ה" במשך למעלה משנה,סוף סוף הוא סיים לכתוב ושלח את המשמש שלו,רב גיעצל'ה,עם העותק הבודד,ואז,בעודו פוסע באחת הסמטאות התנפל עליו נער חסון,והנחית עליו מכת אגרוף שהיממה אותו והוא נפל מתעלף,הוא הספיק לראות זוג קשישות שישבו על הספסל הירוק כהה שלא שמו לב אליו ואת אחת הקשישות שהיתה מקומטת כאילו עברו אליה חמישים מחרשות בו זמנית,כך הוא סיפר לי, בהגזמה כמובן,ופאתה הלבנה אסופה בקוקס ורוד עמוק,קמה לעבר הנער והניפה את מקל העץ החבוט של כנגדו באיום,כשהתאושש,כך סיפר לי,חיפש את הזקנות אך כפי שהבין מאנשים מדובר בצמד ישישות מרוקאיות,חצי חירשות חצי אילמות,סניליות לגמרי וקשקשניות עד לשיגעון.הוא הבין שמהם לא תצא הישועה והוא התקשר אליך,זה הסיפור" הפטיר בנו של הרב.

רבי שרוליק הודה לו בחביבות ואמר לעוזרו:"בוא,הולכים לזירת הפשע-חדר השינה של הרב".

הרב והמשמש פסעו בזריזות לעבר חדר השינה,רבי שרוליק ביקש שיביאו לו את המפתח והוא נכנס.זה היה חדר בינוני,בעל דלת פלדלת,שני מדפים,מנורה,ארון ומיטה. כמטר מעל המיטה היו בקיר שני חורים של כדורים,אחד מעט יותר גבוה מהשני,רבי שרוליק שם לפניו את המפתח ואמר: "המממ... זה לא מפתח גנבים,הוי אומר שזה חייב להיות מישהו שיש לו גישה לחדר,כלומר-לבני הבית, למשמש, למשרתים,לטבח ולמנקות,לכולם יש צרור מפתחות לכל החדרים בבית,או שיכול להיות שהוא גנב את המפתח ממישהו,וזה מישהו שיודע שהרב ישן בשעות אלה,אם זה מישהו מבחוץ הוא היה צריך לבוא מבלי שאף אחד ירגיש,נושא איתו אקדח בעל משתיק קול ולובש כפפות,לעבור את השומר ומערכת האזעקה,לירות שתי יריות ולברוח כדי שלא יגלו אותו,פעולה מסובכת הדורשת תחכום רב,הייתי אומר.אמור לי בבקשה," פנה הרב אל רב מנדל."מי היה הראשון שבא אחרי הניסיון לרצח וגילה את אביך?"

רב מנדל השיב:"היה זה המשמש הנאמן שלו,הוא בדיוק בא להעיר אותו כלפתע מצא אותו גונח מכאבים,כולו מיוסר,הוא הזעיק אותנו במהירות,הוא היה קשור מאוד לרב,כמו אח,והוא לקח את זה קשה!"

"אם כך-נלך אליו,אולי יש לו משהו היכול לשפוך אור על התעלומה" פסק רבינו והוא הלך בלוית משמשו ורב מנדל למשמש רב גיעצל'ה.

"האתה זה רב געיצל'ה,המשמש שהתקשרת אלי בקשר לגניבת הספר"

המשמש,אדם גבה קומה ומרשים נראה עכשיו שבר כלי,כולו רעד כמו פלאפון על רטט,והוא ענה: "אמנם כן,אני עדיין לא יכול לספוג את המכה הקשה,בגללי הספר נעלם,הנער הבהיל אותי והתעלפתי,הייתי צריך להתגבר עליו,הכל באשמתי..."

רב יענק'ל ניסה להרגיעו אך הוא כבש את פניו בשתי ידיו הגדולות ובכה."הייתי צריך להעיר אותו דקה לפני,דקה איחרתי והוא כמעט מת...הכול באשמתי..."

"התוכל לתאר לי את הפשע לפי מה שראית כשבאת להעיר את הרב?" שאל רבי שרוליק.

"לא ראיתי את האלמוני,אולם, הפשע התבצע כך,לדעתי:הגנב בא,פתח את הדלת,היה שם מפתח כשבאתי,אתם מבינים,ובכן,הוא נכנס ופתח את הדלת עד כדי פתח צר,משם נכנס וירה באקדח קטן שתי יריות,היו שתי יריות על הקיר,ואז ברח בהותירו את המפתח במנעול.זה לפי מה שראיתי הפשע...שקרה בגללי,אם הייתי בא מוקדם יותר להעיר את הרב!! הייתי עוצר את הפושע העלוב הזה,הייתי חונק אותו בשתי ידי..." אמר המשמש בבכי.

"אני מצטער מאוד לשמוע,אני ממשתתף בצערך" ענה רבי שרוליק ברכות מעושה, אך פתאום הרים את קולו בצעקה רמה-"שקרן!!,איך אתה מעז?,גם גנבת את ספרו הקדוש של הרב וגם ניסית לרצוח אותו! תתבייש!"

המשמש,רב מנדל ורב יענק'ל הפנו את מבטיהם המשתוממים לעבר רבי שרוליק שחייך בשלוות נפש,דורשים הסבר.

"ובכן,טעיות קטנות יכולת לקלקל את הפשע המושלם,האיש הזה,שכאילו רועד ומצטער על רבו שנפצע,הוא גנב עלוב וגם רוצח מתועב,הוא תמיד חלם להיות כמו רבו,נערץ,מוקף תמידים והחליט לגנוב לעצמו את הספר ולפרסם אותו על שמו,כשהרב שלח אות ללכת לבית הדפוס,הוא החביא אותו והמציא סיפור על נער שהמם אותו במכת אגרוף ועילף אותו,מרוב שרצה שהסיפור ישמע אמיתי הוסיף יותר מידי פרטים ואמר שאחרי הסנוקרת שקיבל,בהיותו מטושטש שם לב לצמד זקנות,הוא גם יכל לתאר אותם,את הקמטים שלהם,את הפאה שלהם ואפילו את הקוקס,כל זה בהיותו מעולף,עכשיו,כשכולם האמינו לסיפור שלו ניצל את העובדה שבוטחים בו ויש לו מפתח לחדר של הרבי,ביצע את חלק ב' בתוכניתו-לרצוח את הרב וכך יוכל לפרסם את הספר על שמו,שהרי הרב ידע את תוכנו והיה יכול לתבעו.הוא פתח את הדלת מצויד בכפפות ואקדח בעל משתיק קול,ירה שתי יריות והיה בטוח שהוא פגע,הוא היה חייב לעזוב במהירות ואפילו לא בדק אם הרב מת,וכך,החביא את האקדח,מתחת למגבעת שלו,אני חושב,וקרא לעזרה כאילו גילה שהרב נרצח,להפתעתו הרב לא נרצח,אולם,כבר הוזמנו ניידות משטרה רבות והוא לא יכל להרשות לעצמו לנסות לרצוח שוב.כדי להתחמק הוא סיפר לכולם את מה שהוא חושב שקרה,אבל ברוב טיפשותו הוסיף פרטים שלא היה יכול לדעת,כגון שהפושע פתח את הדלת כדי פתח צר,או שהיה זה אקדח קטן,אם כן,הפושע החמקמק שלנו,אתה עצור. אמר הרב בשלווה וטלפן לשוטרים שעמדו מחוץ לבניין,והם עצרו את המשמש והכריחו אותו להחזיר את הגנבה,ואכן,כל פעם שרבי יענק'ל מעיין ב"איגרות מוישל'ה" הוא נזכר בחקירה המדהימה הזאת.