יקרה לי מאוד,
אתמול שאלתי אותך אם אנחנו עדיין חברות; אמרת שבטח שכן, רק בצורה אחרת. אני יודעת; זה היה ברור לי, בצורה מסוימת. אבל עדיין... רציתי לשמוע את זה ממך. רציתי לדעת בוודאות שזה נכון.
בשנתיים האחרונות כמעט ולא יצא לנו להיפגש; גם קודם לא נפגשנו הרבה מחוץ לביה"ס. רק כדי ללמוד לבגרויות המעטות שידעתי שלבד אני לא אלמד בכלל. עכשיו, כל אחת מאתנו כבר המשיכה הלאה, לעולם אחר משלה... אני הכרתי חברות חדשות, מקומות חדשים, אנשים חדשים. ולפעמים היה לי נוח לשכוח שגם את. עדיין – תמיד הסכמת בשמחה להשתתף ברעיונות הספונטניים שלי, שלא תמיד התאימו לך.
אני נזכרת בפעמים הראשונות שדיברנו, או יותר נכון, שהכרחתי אותך לדבר; ניסיונות הדיבוב באוטובוס, שאחר כך הפכו לחברות. במבט לאחור, רוב הזמן אני זו שדיברתי, שיזמתי, שתבעתי תשומת לב, התייחסות, חיבוק חברי – ושכחתי שלך יש רצונות משלך.
אז עכשיו אני יודעת את זה, מקווה שלא מאוחר מדי.
התחלתי להבין את זה בהכנות לשבת כלה. התחזקה בי ההבנה שזכית לחתן מדהים, כמוך, כששמעתי עד כמה הוא מיטיב להכיר אותך בזמן הקצר של היכרותכם, בהשוואה למשך זמן ההיכרות בינינו. והתחלתי להבין, לאט-אבל-בטוח, את הרצונות שלך. התחלתי לראות את ההתנהגות שלי, לפרקים, מבעד לעדשה שלך. לפחות ניסיתי.
האמיני לי, עשיתי ככל יכולתי לעשות את מבוקשך, כלה – וחברה. אני יודעת שלא הצלחתי כל הזמן, אבל באובייקטיביות אני יכולה לומר, שבעדינותך, בשקט שלך, העברת לי סדנת חיים ארוכה, שלו רק הייתי לומדת קודם...
בכיתי כמו השמים אחרי שאמרת שאת מעדיפה שאבוא רק בצהרים. בניתי על היום הזה כל כך הרבה מגדלים, והם התנפצו בשניה. והכי כאבה לי האנוכיות שלי עצמי, אחרי כל הניסיונות שלי להיות בצללים, פשוט להיות שם בשבילך. הרגשתי כל כך אנוכית, ולא רציתי להרגיש ככה. הייתי כל כך נסערת, שהיא חשבה שמשהו קרה.
בחתונה שוב ניסיתי להיות שם בשבילך, לעשות את מה שצריך, מה שאפשר לעזור... והיו לא מעט דברים שראיתי, והסתכלתי עליהם מהצד, ובכיתי מבפנים. כי זכיתי להכיר אותך, כמו שאת, בשעות הספורות האלה ביחד, והבנתי, בפעם הראשונה, קצת, איך זה להיות את. וניסיתי להקל עלייך עד כמה שאפשר. אבל לא יכולתי להתנתק.
קשה לי הפרידה, כן. אבל את לא שלי, בשום פנים ואופן לא. את של הורייך, של משפחתך... ושל בעלך.
בכל פעם שאני רואה אתכם ננעץ לי סכין בלב, אבל אני מוכנה לסבול הכל, רק שתהיי מאושרת.
את המכתב הזה לא תקבלי. לפחות לא ממני. אבל אם אי פעם תראי את זה... תדעי שאני כותבת בדם לבי. כי עדיין קשה לי, ועוד לא התגברתי... אבל אני יודעת שיבוא יום, בעז"ה, והכל יהיה בסדר.
אני אוהבת אותך, יקרה, ומתפללת שיהיה לכם רק טוב.
אני.
תגובות
רוב הצלחה בהמשך..
כי זה מזכיר לי משהו.
הכתיבה יפה..
שכוייח!!
ממש משמחת אותי ההתייחסות, תודה!
אני רוצה לומר לךךךך סחטן על העשקעה
אבללל דבר מה נוסףף
האתרר הזה שלךךך ממש לא מרגשתת
העשקעה שלךךך פפשוט הלכהה
הייתתת יכולה לעשות ברכות לחברה ולכתוב
או לתתת רעיונות למתנה לחברההה שאפשר לקנות
ואיפה קונים או שלהכין וגם איךך להכין
את יכולהה להוסיף להאתר הזה שללךךך מלא אבל
מלאא רעיונות ווככההה יותר היכנסו יותרר
יגיבו לךךך ממשש אבל ממששש כדי
לךךך שתידעיי שאני רק נכנסתייי לא היה בלי לקרואאא
מממששש לא היה בלייי
כי זה גם ניראה משעמםםם עם את תכניסי יותר דברים
מעינים ככההה כולםם כמעט יכנסוו
ויגיבו לךךךך
בואי אפילו ניתןןן לךךך כמה רעיונות להכניס את יכולהה להכניס משחקיםםם רגילים או הקשורים קצתת לחברות
את יכולה להכניסס תמונות ממהממות של דיסני כמעט מלאכים וכאלה את יכולהה להכניס סמיילים סיפורי סמילים
את יכולה להכניס דפי צביעה להדפסה או
להכניס סרטונים או ססרטים את יכולה להכניס שירים להורדהה ועוד מלא אבל מלאא רעיונות ועוד רעיוןןן אבל אותו לא חייבבב
את יכולהה לספרר קצתת על עצמיךך +לשים תמונות שלךך ואת מי את מעריצההה
אזזז ככההה יותר אנשיםםם יכנסו לאתר שלךךך וככההה יותר יגיבו לךךךך ואת עודדד תודי ליייי אזזז עם את עושה ככההה אז שיהיה לךך בהצלחההה רבהה
ואת עוד תראיי שתעשיי יותר יגיבו לךךך עם תעשי
מקווהה שכולםםם יאוהבובו ותגידי שאת עשית את הכללל והחלטת לשנותתת בהצלחהההה בהמשךךך ממניי
המגיבה שלךך
תודה!
נגע עמוווק...
ממש יפה!
כל הכבוד!