עדיין מחכה

פורסם בתאריך כ"ה בניסן תשס"ט, 19.4.2009

 

 בס''ד

 

 

חברה...

כותבת לך עכשיו

ומי שהכיר יסתכל ויצחק, בטח ישאל את עצמו למה אני כותבת לך והרי היינו מדברות כל המון, חברות כל כך טובות...

ומאז הימים שדיברנו המון גם עבר המון.

הרבה עשינו יחד. וגם כשבחרת אחרת ממני ואפילו קצת נגדי, לא הפסקנו, אז זה לא הפריע, המשכנו לדבר ולצחוק ולספר...

 ואז זה השתנה, ופתאום ראיתי שהשארת אותי לבד, לבד.

ואני זרמתי כמו תמיד, לרגע חשבתי שאולי זה יעבור, זרמתי ואת המשכת בלעדי.

 השקעת כל כך במקום אחר ושכחת... שכחת מי פירגן לך כל כך, מי תמך והקשיב...

ועד שהיה לנו רגע של שתינו... ככה סתם כמו פעם, את היית איתי, אבל הדיבורים והמעשים שלך היו עם אחרים, עם כולם חוץ ממני. היינו ביחד והרגשתי לבד.

אם פעם הייתי מספרת לך שלא יהיה לנו נושא שיחה היית מאמינה?

 כנראה כשהלב סגור גם הפה כבר אינו משתף פעולה.

אבל גם את זה עברנו... עכשיו אפילו שיחה אין בינינו,

אין כלום, בקושי שלום.

ומכתב זה לא יגיע אליך אין לי מספיק אומץ בשביל זה, יותר מדי רמסת והכאבת.

וכשתביני את גודל הטעות, מקווה בשביל שתינו שלא יהיה מאוחר מדי...

                                                                                                                

                                                                                                      עדיין מחכה... אני                           

תגובות

כ"ו בניסן תשס"ט, 16:27
אנ לא יודעת מי זאת שכובת תמכתב, הוא מרגש ובין שנים י אנונימי י

 רק ה' יודיע אז למה לא תפני אליה במסר אישי

לא נראה לי שלא תהיה תגובה לשיחה בארבע עינים

 יום מבורך

כ"ו בניסן תשס"ט, 18:03
כתיבה מעניינת מאד. י אהובה קליין י

כן , תמיד לא מאוחר. חשיבה חיובית מסיימת את מכתבך- וזה דבר מבורך!

עלי והצליחי!

כ"ז בניסן תשס"ט, 21:49
תודה רבה על התגובות י אנונימי י
י"ב בסיוון תשס"ט, 19:46
את יודעת, טל, י פרת משה רבינו י
דברים כאלה קורים כל הזמן...
וזה כואב. מאוד.

אבל בסופו של דבר, כל אחד מוצא את מקומו בחברה.

נכון שישנם דברים שמרגישים כמו החמצות, אבל בסופו של דבר כל אחד פוגש את הנשמות שהוא צריך לפגוש בדיוק בזמן המתאים... ואם זה רק לתקופה מסויימת, אז כך זה יהיה.

תאמיני לי, אני ממש מבינה את המצב הזה.
בדיוק בגלל זה אני יכולה להגיד לך - כל אחד מוצא בשלב כלשהו את מקומו, גם אם לפעמים מרגישים בדידות עד אז, וגם אחרי.

בשורות טובות!!!
י"ב בסיוון תשס"ט, 22:30
זה יפה!! י חיוכים י
ישלך כתיבה כזאת איך לומר, מיוחדת... נכנסת עמוק...
[אפילו שכאן זה לא כל כך... אני מדברת בכללי]
ואו, איך הזדהיתי... הייתי מקדישה את זה לחברה, אם רק היה לי אומץ להודות בזה...
ט"ו באלול תש"ע, 23:21
עצוב ומזכיר סיפור אמיתי עלי י עוף גוזל י
איזה עצוב
אבל מבינה במובן מסוים אני בצד שלך ובמובן מסוים כילדה שנגדך אינו חברות טובות אבל הכל היתרסק ועדין כל החברות מחקות לתקווה קטנה שתצוץ
כי זה מה שקורה כשמורה מחריכה אותי להיות חברה של ילדה שאני לא מוצאת בה כלום
כמאט בכיתי כי זה ממש רגיש הקטע הזה עצלי
ח' בחשוון תשע"א, 22:31
ממש התחברתי.. י אנונימי י    הודעה אחרונה
זה ממש דוצה למשהו שקרה לי...עם החברה הכי ובה שלי שתמיד היה לנו על מה לדבר פתאום יש לנו שתיקות...אבל אצלנו עוד נשאר הקשר...פשוט קצת במתכונת שונה באופן זמני..
אבל זה ממש קלע לליבי!!