הבטחת לי שושנים,
ורודים, סגולים, כתומים,
אף כי ממרחק שמעתי קול:
"די לאנשים התמימים!"
הבטחת לי נרקיסים,
לבנים, ריחניים, משכרים,
אף כי לידי שמעתי לחישה:
"די לאנשים העיוורים"!
אז איך בכל זאת הייתי תמימה?
איך בחושך התהלכתי אט אט כסומא?
וכשגיליתי האמת - כבר לא היו תירוצים:
נבלו הפרחים, נשארו הקוצים!
תגובות
ההרגשה שלי היא שהשיר קטוע, חסר, נגמר מהר מדי.
אולי הוספה של תהליך, או חלוקה של הבית האחרון לשני בתים (עם הוספת שורות, כמובן).
סה"כ יפה, יישר כוח וברוכה הבאה!