שבת בערב אחרי הסעודה.
הרחוב בישוב 'חרב דוד' נראה שוקק חיים כצהרי יום השבת.
אנשים מטיילים להם לבד או בקבוצות, חבורה של בנות קטנות ועליזות מקפצות בגומי.
זוג צעיר עם עגלה ותינוקת בתוכה הולכים בנחת, וילד חמוד כבן שלוש נגרר אחריהם ומחזיק בחצאית אימו ומילל. חבורה של ילדים בני 8-7 ששיחקו בכדור, חיכו בסבלנות עד שהם יעברו. שני אברכים דיברו בינהם מתחת לפנס רחוב, כנראה התפלפלו באיזו סוגייה הלכתית. בחור ובחורה הלכו יחד יד ביד. היו שלימדו עליהם כף זכות שהם אח ואחות. קבוצה גדולה של בנות פיטפטו בקולניות. אחת מהם סיפרה על איזה שימלה מהממת שהיא קנתה, ומנתה את המעלות שבה. שני נערים הלכו ביחד ודיברו.
אחד מהם נראה קצת 'ערס', מכנסי ג'ינס צמודות, חולצה מכופתרת בצבע תכלת, לחיים מגולחות למשעי, בלורית קטנה מזדקרת מהמצח וכיפה קטנה מאחורה. השני נראה קצת יותר 'צדיק'.
"אז מה מתן." אמר ה'צדיק' ל'ערס' "אתה חוזר מחר לישיבה.?"
"לצערי כן." ענה מתן. "אחרי איזה כמעט חודש שלא הייתי בה. ותאמין לי אני לא מתגעגע"
"אבל אנחנו מתגעגעים אליך." אמר נרייה, הבחור השני.
"מה אני אעשה, אני לא צריך להידפק בגללכם" אמר מתן.
"בשביל חברים צריך לעשות הכל" אמר נרייה. "וחוץ מזה אפשר לחשוב שאתה עובר שם עינויים."
מתן התעצבן. "איך אתה יודע שלא?" הוא צעק. "אמנם לא עינויים פיזיים אבל נפשיים כן! אני מרגיש כאילו הרב שונא אותי. תמיד יש לו משהו נגדי. הוא מחפש בכל היזדמנות לרדת עלי בגלל שאני הכבש השחור בכיתה." הוא עצר לרגע והמשיך:
"ואתה קולט." הוא אמר. "על מה סילקו אותי, על זה שברחתי שבוע מהישיבה, על זה שולחים אותי לעוד שבועיים מחוץ לישיבה. אבל תכל'ס מה אכפת לי, אני מעדיף להיות בבית מאשר בישיבה."
משהו גרם לו להפסיק מדיבורו. ידו מיששה את הכיס הימני של מכנסיו. היא רעדה. הוא הרגיש שמשהו רוטט בתוך הכיס.
"מה קרה?" שאל נרייה.
"כלום." הוא השיב. "רק ניזכרתי שההורים שלי ביקשו שאני יהיה בבית בשעה הזו."
נרייה הבחין בשקר שאמר חברו, אך הוא לא אמר כלום ורק הביט בו מתרחק לכיוון ביתו. אך במקום לפנות ימינה לכיוון ביתו, הוא סטה מהדרך לאזור לא מיושב. הוא הלך והסתתר מאחורי שיח קוצני ובדק שאף אחד לא מסתכל.
נרייה בדיוק באותו זמן לא הסתכל כדי לא לעורר את חשדו.
מתן הוציא את הפלאפון הסלולארי מכיסו ובדק את ההודעה שקיבל. 'ב-2:00 לפנות בוקר נעשה את זה. ג'ף.'
הוא התרגש מאד. הוא קיווה בכל ליבו שהפעולה תצליח. הלילה הוא עומד להסתלק מפה ולצמיתות. אמנם הוא רצה כמה פחות לחלל את השבת, אבל עצם המחשבה שמערכת הסבל והייסורים עומדים להסתיים דחקה את כל המחשבות הצידה.
מתן אמר לעצמו אם כבר אז כבר והצית לעצמו סיגריה. הוא לא הבחין בזוג עיניים העוקב אחר מעשיו.
הוא קם והחל ללכת, אך לפתע הייתה לו תחושה שמישהו נועץ בו עיניים.
הוא המשיך ללכת עוד קצת ואז הוא הסתובב אחורה בפתאומיות וראה את חברו נריה עומד מולו. אף אחד מהם לא ידע מה להגיד לשני. הם הסתכלו דקה ארוכה אחד על השני מבלי לומר מילה.
לבסוף אמר נריה: "אני לא מאמין למראה עיניי! לא ידעתי שעד כדי כך הידרדרת."
מתן התקרב אליו, אחז בדש חולצתו וקרא אליו בארסיות (בערסיות): אם אתה תספר למישהו את מה שראית עכשיו, אני לא יהיה חבר שלך לעולמים, ואתה תצטער על כך."
מתן התרחק מהמקום והותיר את נריה המום ופגוע.
הוא הביט במתן ההולך לביתו עד שנעלם לגמרי מן העין. נריה פנה גם הוא ללכת לביתו. כל הדרך הציפו אותו מחשבות. 'אני חייב לספר על כך למישהו.'
הוא לא שם לב שכבר הגיע לפתח ביתו. הוא נכנס הביתה נעל את הדלת ועלה לחדרו. הוא התפשט לבש פיז'מה ונכנס למיטה. 'מעניין מה יקרה ב2:00' חשב לעצמו.
'אני חייב ללכת לבדוק'. הוא הציץ בשעון. השעה הייתה כמעט אחת.
'יש עוד כמעט שעה, בינתיים אקרא תהילים להצלחתי.'
* *
*
מתן התהפך במיטתו מצד לצד. מרוב מחשבות לא הצליח להירדם, או יותר נכון לא ניסה להירדם, כי הוא ידע שעוד מעט יגיע הרגע הגדול.
הוא קיווה שנריה לא הצליח לראות ההודעה. רק שהוא לא יהרוס הכל.
בעשרה לשתיים הוא יצא מחדרו והלך לחדר השנה של הוריו,פתח את הדלת בזהירות ונכנס חרש. הוא התקרב למיטתו של אביו, אביו נחר קלות והוא חשב שהוא מתעורר, אך מייד נרדם שוב. הוא הרים מעט את הכרית ושלף משם צרור מפתחות של הרכב.
'מצטער אבא, אבל אני חייב לעשות את זה.' הוא הכניס את הצרור לכיסו יצא מהחדר ועלה לחדרו. הוא לקח את התיק שכין לו מבעוד מועד, בדק שלא שכח כלום ויצא מהבית אל אוויר הלילה הקריר.
תגובות
ב. הפונט גדול. זה נראה כאילו לא היה לך במה למלא את זה ומרחת את הכתב כדי שימלא...
ג. הפרק עצמו קצר. להבא כדאי להאריך את הפרק כדי שלא תהיה בעיה בהעלאה. (דוגמא לאורך פרק טוב אפשר למצוא ב"נפתולים")
יישר כח!
"אחרי איזה כמעט שלא הייתי בה"- אחרי כמה זמן??
בכל אופן- ממש יפה ומותח!!
להבא, לענ"ד, כדאי אולי שתוריד מעט את הפונט ותגדיל את התוכן.
זהו, בעקרון. חוצמיזה, כמו שאמרתי-הכתיבה ממש מעולה:)
מחכה להמשך.
באסה לי לחזור על חלק מקודמי אז לא אעשה זאת.
יומטוב/לילה טוב=)
ב''הצלחה=)