נריה כבר המתין מאחורי שני פחים מול הבית של מתן.
בשתיים ודקה הוא ראה אותו יוצא מהבית עם תיק גדול על הגב.
'זה נראה כאילו הוא הולך לברוח לתקופה ארוכה.' חשב נריה. הוא ראה אותו מוציא צרור מפתחות ופותח את דלת הרכב ונכנס לתוכו. נריה אמר לעצמו: 'אני חייב לעשות משהו, אני צריך לעצור אותו.'
הוא זינק ממקום מחבואו ורץ לכיוון הרכב, פתח הדלת וירה בצרורות לעבר מתן.
"חכה רגע, אל תעשה את זה. אל תברח. אתה נוהג בפזיזות. תחשוב טוב לפני מה שאתה עושה."
"עזוב אותי, אני יעשה מה שאני רוצה. נמאס לי כבר מהכל, כולם נגדי. אני עוזב הכל ."
ענה מתן לעומתו. "אתה עושה טעות גדולה, מתן." אמר נריה. "תחזור מחר לישיבה תדבר עם ראש הישיבה ותגיד לו את כל מה שבליבך. אני בטוח שהוא יבין אותך."
אך מתן לא שעה אליו. הוא התניע את הרכב ונעלם מהמקום.
נריה נשאר עומד נטוע במקומו. מרב הלם לא יכול לזוז. הוא הרגיש שחברו הטוב נעלם מחייו. אך הוא מיד התעשת וחשב מה לעשות. 'צריך להודיע מישהו.' הוא חשב אולי להעיר את הוריו של מתן ולומר להם. אך מייד ביטל את הרעיון. 'הבית בטח נעול, וגם חבל להעיר אותם אם מילא כבר אין מה לעשות.' לבסוף החליט שאין ברירה והוא חייב להתקשר לרבש"ץ של הישוב ולהודיע לו שינסה לעצור אותו בכניסה לישוב.
* *
*
הטלפון חרום של אבי הרבש"ץ צלצל. הוא התהפך על משכבו. 'מי זה מצלצל בשעה כזאת ועוד בשבת.' אחרי ששמע מה יש לדובר מהעבר השני של הקו לומר הוא הזעיק את שני השומרים שאמורים לשמור הלילה לש.ג.
* *
*
מתן הגיע ליציאה מהישוב. הוא הגביר את המהירות, הוא רצה לצאת מפה כמה שיותר מהר. עוד עשר דקות הוא אמור להיות להיות ברמת- גן אצל ג'ק. הוא יודע שג'ק לא אוהב איחורים. הוא לא רצה עיכובים נוספים.
הוא חלף על השער של הישוב אף לפתע הבחין שג'יפ צבאי דולק אחריו.
מתן נבהל. 'כבר הגיעה השמירה?!' הוא לחץ על הדוושה בכל כוחו. 'אני חייב להיפטר מהם.'
הג'יפ המשיך להיצמד אחריו. הוא ניסה לנער אותם מעליו אך ללא הועיל.
בינתיים בתוך הג'יפ ישבו שני השומרים יוסי ובועז וניסו להשיג את הרכב שמולם.
"אני חייבים לעצור אותו." אמר יוסי לבועז. "רק שלא יעלם לנו."
גשם החל לטפטף. הראות נעשתה יותר ויותר קשה. הם לא הצליחו לראות את הרכב.
"הוא נעלם!" קרא בועז. "אני לא מאמין, הוא הצליח לחמוק לנו מהידיים!"
הם הגיעו לעיר רמת- גן. הם המשיכו בנסיעה ברחובות השקטים של רמת- גן הנמה את שנתה, מנסים נואשות למצוא את מתן. הם כמעט התייאשו עד שלפתע צעק יוסי: "הנה הרכב!"
הם מצאו את הרכב חונה ליד וילה מפוארת.
הם יצאו מהג'יפ וסקרו את הבית. "הוא כנראה נמצא פה." אמר בועז ליוסי.
"אנחנו צריכים לנסות לחדור לבית." הם הוציאו את ציוד הפריצה מהג'יפ וחיפשו דרך איך להיכנס לבית. יוסי הצביע על חלון בקומה השנייה שממנו נראה לו אפשר להיכנס.
בועז לקח חבל וקשר אותו סביב הסורג של החלון.
הוא החל לטפס עד שהגיע לחלון. הוא טיפל בברגים של הסורג עד שהלה נפל, נחבט בקיר עד שנחת בקרקע בכל רעש גדול.
"תזהר לא לעשות רעש." אמר לו יוסי. "אני מקווה שאף אחד מדרי הבית לא התעורר".
בועז כבר היה בפנים. הוא סקר את החדר שהיה בו. על הקירות היו תלויות תמונות של אמנים. מדפי ספרים היו בצד אחד של החדר ומולם הייתה מיטה גדולה מוצעת. אגרטל גדול היה מונח בכניסה לחדר. לא היה איש בחדר.
הוא המשיך לסרוק את שאר הבית. הבית היה ריק מאדם. 'הוא חייב להיות פה איפשהו.'
לבסוף הגיע לאיזשהו חדר בקצה המסדרון. בחדר הייתה מיטה שמצעיה מבולגנים.
"נראה שמישהו ישן פה." הרהר לעצמו. מול המיטה הייתה מכתבה גדולה ועלייה הרבה מסמכים מפוזרים. הוא אסף את המסמכים ויצא מהבית.
יוסי חיכה לו בקוצר רוח, שעון על הג'יפ, כוסס את ציפורניו בעצבנות.
"לא מצאתי אותו." אמר בועז. "אבל מצאתי מסמכים שאולי על פיהם נוכל לגלות משהו."
הם נכנסו בחזרה מאוכזבים לג'יפ. "יכול להיות שהוא נסע עם עוד מישהו והם החליפו רכב." אמר יוסי. "טכסיס מוכר."
הם המשיכו בנסיעה שקטה בחזרה לישוב 'חרב דוד'.
* *
*
הרב פנחס התעורר לקול ציוץ הציפורים. השעה 7:45. הוא צריך להעיר את ילדיו לתפילת שחרית. הוא עלה לחדרו של מתן ראשון. הוא ידע שזוהי משימה קשה להעיר את המתן. כל פעם שהוא מנסה לעשות זאת, מתן אומר לו עם עין אחת פקוחה: 'אבא עזוב אותי, תן לי עוד קצת לישון. נו אבא אין לי כח,עוד כמה דקות אני קם.'
הוא פתח את דלת החדר ונדהם לגלות שהחדר ריק.
הוא שעשע את עצמו במחשבה שאולי הוא כבר הלך לתפילה.'מי יודע אולי היום הוא החליט שהוא מגיע בזמן לתפילה.'
הוא הלך להעיר את שאר ילדיו. כשיצא מהבית הוא גילה שהרכב לא שם.
בזמן האחרון היו הרבה פריצות בישוב. הוא תהה אם יש קשר בין הדברים.
הוא הגיע לבית הכנסת והתאכזב לגלות שמתן לא שם. 'היכן הוא יכול להיות?!'
כל התפילה מחשבותיו היו מרוכזות במתן. הוא התפלל בכל ליבו שלא קרה למתן כלום.
אחרי התפילה ניגש אליו יוסי לוי. "הו שבת שלום ר' פנחס, מה שלומך?"
פנחס לא היה יכול לענות 'בסדר, אצלי הכל טוב ב"ה.'
יוסי סיפר לו הכל. הבשורה נחתה עליו כרעם ביום בהיר.
תגובות
סתם שאלה- ברגע שנרי'ה פתח את הדלת של הרכב באור נדלק לא??
וכאילו למה שהם יצאו לחפש בשבת מישו שנסע עם רכב.. אפשר לאתר את הרכב במוצ"ש לא??