בע"ה.
עזבנו מהר, הגענו רחוק
כל אחת בכיוון אחר.
לא רצינו להסתכל אחורה,
להביט אחת לשנייה בעיניים.
ניסיתי להסביר, את לא הסכמת להקשיב.
הפסקתי להרגיש, עברתי לאדישות הקבועה
שתחשבי מה שאת רוצה.
לא היה אכפת לי לסגת-אם רק היית נותנת.
רציתי לוותר, להוריד מעצמי לקבל כל דבר
העיקר לשבור את השתיקה, לחתוך את המתח.
את בטוחה שלא אכפת לי
אני לא מנסה להסביר אחרת.
אין לי כח לעבוד קשה. דווקא כי זאת את.
על אנשים שיותר חשובים לי אני נלחמת יותר חלש,
מרימה ידיים יותר בקלות.
נכנעתי.
תגובות
אולי אחזור שוב, לא מרגישה כ"כ טוב כדי לחפור.
יהיה טוב, אוהבת.
זה מדהים!!..
אני מאחלת לך שתמיד תרגישי טוב עם עצמך,
ותייהי שמחה תמיד!
אוהבת..
כן כן...אני מכירה את האדישות הזאת שלך..
צריך להכיר אותך ממש טוב כדי להבין את האופן שבו את מגיבה..
אבל אין עלייך!!
מעניין אם עשית לה גם את המבט הזה..(את יודעת למה אני מתכוונת..אהמ אהמ..)
אבל עצה-אין ייאוש בעולם כלל!! תרדפי אחרי דברים שחשובים לך.
*אני* :)
להביט אחת לשנייה בעיניים.
אוח , זה ככ יפה ועצוב .
אבל אני חושבת שצריך להמשיך הלאה , לומשנה מקורה ..
אפילו עם זה כואב ..
אפשר לעצור ולהירגע אבל אפעם לא להיכנע ..
3>
אשרייך .