בע"ה.
עזבנו מהר, הגענו רחוק
כל אחת בכיוון אחר.
לא רצינו להסתכל אחורה,
להביט אחת לשנייה בעיניים.
ניסיתי להסביר, את לא הסכמת להקשיב.
הפסקתי להרגיש, עברתי לאדישות הקבועה
שתחשבי מה שאת רוצה.
לא היה אכפת לי לסגת-אם רק היית נותנת.
רציתי לוותר, להוריד מעצמי לקבל כל דבר
העיקר לשבור את השתיקה, לחתוך את המתח.
את בטוחה שלא אכפת לי
אני לא מנסה להסביר אחרת.
אין לי כח לעבוד קשה. דווקא כי זאת את.
על אנשים שיותר חשובים לי אני נלחמת יותר חלש,
מרימה ידיים יותר בקלות.
נכנעתי.
תגובהתגובות