במוצאי שבת ישבו יוסי ובועז ובדקו את המסמכים שהם חילצו מהבית.
יוסי עיין באחד מן הדפים וקרא: "הנה כאן הפתרון לתעלומה."
יוסי הקריא מתוך המסמך: 20/5/2009, ליל שבת:
מתן מגיע לבית של ג'ק, החלפת רכבים.
מתן מצטרף לרכב של ג'ק ומשם
לתל- אביב רח' דיזנגוף 43 שם ישנים אצל פאולוס.
22/5/2009, יום שני:
יציאה לשדה התעופה בן- גוריון.
הטיסה להודו יוצאת ב-3:45 בצהריים.
"יופי." אמר בועז. "עכשיו אולי נוכל לעצור אותו."
"לדעתי נצא כבר מחר על הבוקר לתל- אביב לפני שיברח לנו מהארץ." אמר יוסי.
"אני מציע שאבא של מתן יבוא איתנו, אולי לו מתן יקשיב." אמר בועז.
* *
*
ר' פנחס קרא שוב ושוב את הפקס שהמכשיר הרגע פלט.
לאבא ואמא ה(י)קרים
אני מבקש שלא תנסו לחפש אותי. אתם לא תמצאו אותי.
בבקשה אל תדאגו לי.(אם אי פעם דאגתם לי באמת.)
הגעתי למסקנה שאני לא רצוי בשום מקום. מהישיבה כבר זרקו אותי.
ואפילו שהחליטו להחזיר אותי, אין לי שום עניין לחזור לשם.
בבית אני גם לא רצוי. אתם אף פעם לא מבינים אותי.
תמיד תמצאו תירוץ להגן על הרב או על רה"י.
ואפילו שהם לא תמיד צודקים.
לכן החלטתי להיעלם לפרק זמן ארוך, לטייל ברחבי העולם כדי לתת פורקן נפשי לכל הסבל שעברתי עד עכשיו.
נ.ב. אבא, מכיוון שעדיין נשאר לי רגש של אהבה כלפיך, הרכב נמצא ברמת-גן ברח' רמת שלמה 55. המפתחות נמצאים מאחורי העציץ הגדול שבכניסה לבית.
מתן.
ידיו האוחזות בפקס, לא נעו. נדמה היה לו שגם הדם בעורקי גופו הפסיק לזרום.
הוא קיפל באיטיות את הפקס, קיפול אחר קיפול, והכניס אותו לכיס מכנסיו.
פנחס תפס את ראשו בין שתי ידיו וזעק לבורא עולם.
'ריבונו של עולם. כמה צרות אדם יכול לסבול. בהתחלה עם ציפורה עכשיו מתן.
אני לא רוצה לבוא אליך חלילה בטרוניה. אני יודע שאם אתה מביא עלי נסיונות
אז אני מסוגל לעמוד בהם. אנא רחום וחנון, החזר אלי את שני ילדי היקרים.'
אחרי שגמר את תפילתו הוא ניגש לכיור שטף פניו והתארגן ליציאה.
יוסי לוי ובועז גרנות אמורים לאסוף אותו.
'מי יודע אולי הוא יזכה לראות את מתן.' הוא קיווה בליבו.
הם הגיעו לתל- אביב לרח' דיזינגוף 43 לבית מפואר ששער ברזל היה בכניסתו.
על השער היה שלט 'זהירות, כלב נושך.'
הם פתחו את השער ונכנסו. כלב גדול ואימתני קידם את פניהם. הוא נבח בפראות וניסה להתנפל עליהם. הם עברו את הכלב בזהירות ודפקו בדלת.
בהתחלה לא היה מענה. אחרי דקה או שתיים הם שמעו צעדים מתקרבים לכיוון הדלת.
הדלת נפתחה ואדם זקן בשנות ה-70 לחייו עמד מולם.
בועז נטל את רשות הדיבור. "אתה פאולוס?"
"כן." הוא ענה. "מה רצונכם?"
"האם התארחו אצלך אתמול בלילה שני אנשים, אחד מהם ילד בן 18 ושמו מתן ולשני כנראה קוראים ג'ק?"
"אכן כן." ענה האיש. "אבל הם יצאו מפה לפני מספר שעות."
"התדע להיכן?" שאל פנחס, אביו של מתן.
"אין לי שום מושג." ענה פאולוס. "הם רק אמרו לי שהם נוסעים ולא אמרו לי לאן."
הם הודו לו, וחזרו מאוכזבים לרכב של בועז.
במשך הנסיעה אף אחד לא דיבר. אחרי כמה זמן אמר יוסי: "במסמך היה כתוב שבשבת הם מגיעים לבית של הזקן הזה, וביום שני הם טסים. לא כתוב מהם עשו ביום ראשון. יכול שהם עברו לתחנה אחרת. מה שעוד נותר לעשות זה לבוא ביום שני לשדה התעופה בשעה המיועדת ושם לחפש אותו."
פנחס הציע שהם יעצרו לו ברמת- גן בבית של ג'ק ושם הוא ייקח את הרכב שלו.
הם הגיעו לרמת- גן ליד הבית של ג'ק. והורידו את פנחס.
פנחס ראה את רכבו והתקדם לכיוונו, אך משהו עצר אותו מלהמשיך.
שני ערבים התקדמו לכיוון הבית. פנחס תפס לו מחסה מאחורי עץ ברוש גדול.
הערבים הקישו על הדלת 3 דפיקות בקצב אחיד אמרו משהו כמו סיסמה, והדלת נפתחה בפניהם. פנחס צילם אותם במצלמה של הפלאפון שלו.
הוא יצא ממחבואו, אך לפתע ראה עוד זוג ערבים מגיע לבית.
הוא מיהר להסתתר שוב. הערבים עשו את מה שקודמיהם עשו ונכנסו פנימה.
'מה קורה פה?!' הוא חיכה כמה דקות, להיות בטוח שאף ערבי לא מגיע, ואז רץ במהירות, לקח את המפתח מאחורי העציץ, נכנס בזריזות למכוניתו ונסע משם בחזרה לביתו.
(מקווה שהפרק לא קצר מידי.)
תגובות
בקשר לערבים- איך הוא זיהה שאלו ערבים בלי שהם הוציאו מילה?? נקודה למחשבה ועריכה..:)