מחכה.

בעזרת ה'.

 

"לשם איש לא יתקרב.

וגם אם תאמר שאתה אוהב,

שנשבר לך הלב..."

(מירי מסיקה)

 

סגרתי את עצמי בחומות, שמתי מנעולים.

זה גבול שאף אחד בעולם לא יוכל לעבור,

כולל לא אני.

עד הסוף-לעולם לא תבינו, אני לא אתן,

לא אדבר, לא אסביר.

אהבתכם ודאגתכם יגעו בי, כמעט
ויעצרו שם, לא יתקרבו לשום מקום מעבר.

אני שומרת נגיעה מדברים שמכאיבים,

וגם מכאלה שיכולים לעזור.

לפניי הסורגים שלי יש נקודה קטנה של

כאב, נקודה שבה מתאסף הכל:

כל האהבות, הכאבים.

וכל מה שאתם לא מבינים, כי אני לא מסבירה.

הנקודה גדלה והיא תתפוצץ,

אבל לא יקרה כלום. החומות יגנו עליי שוב.

אל תנסו, מה שלא הבנתם-גם לא תבינו לעולם,

כי לימדתי אותי שתיקה.

 

[והיא עוד מחכה.]