מצטער על ההפסקה הארוכה. עשכיו אחרי שתקופת הבגרויות הסתיימה אשתדל לחזור לכתוב.
קולה של הדיילת הכריז ברמקול: "נוסעים יקרים, נא להדק חגורות בטיחות.
בעוד כ- 5 דקות אנו נוחתים."
מתן הביט בג'ק היושב מימינו. הוא היה שעון על כיסאו כשראשו שעון בין ידיו. עיניו היו עצומות ועל אוזניו היו צמודות אזניות גדולות.
מתן נגע קלות בכתפו. "עוד מעט אנחנו נוחתים, תתעורר."
ג'ק פקח את עיניו, מתח ידיו לצדדים ופיהק פיהוק רחב.
ג'ק היה בחור גבוה וצר. הוא לבש חולצת טי קצרה ומכנסי ג'ינס קצרות שהיו קצת קרועות. הדבר שהכי בלט בו היה שפע של שער ארוך שירד משיפולי מצחו עד לכתפיו.
משקפי שמש גדולות היו מונחות על ראשו.
הוא קם והרים את תרמילו על גבו ועמד ליד דלת המטוס. מתן עשה כמוהו.
דלת המטוס נפתחה וכבש המדרגות ניגלה לעיניהם. נוסעים רבים נדחקו ביציאה עם
מזוודותיהם. מתן וג'ק ירדו מהמטוס ולעיניהם ניגלה שדה התעופה של העיר מומבאי שבהודו. הם חיפשו בתוך ים האנשים מישהו שיקבל את פניהם.
ג'ק הצביע על אדם נמוך קומה בעל חזות הודית שעמד ליד מכונית והחזיק בידו שלט באנגלית שעליו היה כתוב את שמם.
ג'ק התקרב אליו. הוא ברך לשלומו ולחץ את ידו.
ההודי דיבר אנגלית רצוצה: "ברוכים הבאים, בואו תיכנסו אני יביא אתכם ליעדכם."
הם שמו את התיקים בתא מטען ונכנסו פנימה אל הרכב.
ג'ק אמר לנהג את הכתובת המדויקת: "מלון לודן, רחוב אינדיאן 18."
"אין בעיות." אמר הנהג והמונית זינקה.
תוך 20 דקות הם הגיעו למקום. מולם ניגלה המלון מרשים ביופיו.
חזית המלון הייתה מפוארת ביותר. מזרקת אבן ניצבה בכניסה. נחשולים אדירים של מים פרצו ממנה לגבהים. מצידו השמאלי של המלון היה אגם ברבורים קטן. שלושה ברבורים צחורים שטו בו באלגנטיות.
מדרגות שיש גדולות ומסותתות להפליא הובילו לפתח המלון.
ג'ק ומתן נכנסו. הם התרשמו מגודלו ויופיו של המלון. ג'ק החליף כמה מילים עם הפקיד והלה מסר לו מפתח. "חדר 417 קומה 5. אם ישנן בעיות כלשהן, תמיד תוכלו להתקשר לקבלה."
ג'ק לקח מידו את המפתח ואמר למתן: "קדימה בוא."
הוא הזמין מעלית והיא לא איחרה לבוא. הם עלו חמש קומות והגיעו לחדרם.
החדר היה נאה ומרווח.
בפתח החדר ניצב אגרטל זכוכית גדול עם פרחי בר ריחניים.
שתי מיטות רחבות מוצעות היו צמודות אחת לשנייה. מול המיטות היה מדף עץ שעליו ניצבה דוממת טלוויזיה ענקית.
בפינת החדר עמדה כורסה גדולה ומרווחת שלתחתיה הדום לרגליים.
אפילו בר משקאות היה שם. המון סוגי שתייה היו בו מתה צמחים ועד בירה לבנה.
היה גם מקרר קטן לאחסון שניפתח אוטומטית בלחיצת כפתור.
מנורת קריסטל האירה את החדר באור עמום בוהק.
"אני מציע שנפרוק את הדברים ונלך לישון." אמר ג'ק. "מחר מצפה לנו יום עמוס."
* *
*
הכפר הערבי 'דיר אל קאסם' נם את שנתו. ציפורה יצאה בלאט מהבית לאחר שוידאה שבעלה ישן. השמים היו זרועים כוכבים. הרחוב היה ריק. רק קול הצרצרים הפר דממת הלילה.
היא ניגשה אל הטלפון הציבורי שעמד בקצה הרחוב, הסתכלה בחשש לצדדים לוודא שאף אחד לא מסתכל, ובידיים רועדות חייגה לאביה.
היא קיוותה בכל ליבה שהוא יענה.
* *
*
צלצול הטלפון ניסר את הדממה.
פינחס הרים את ראשו מהגמרא. 'מי מתקשר בשעה כזאת?!'
הוא התלבט אם לעצור את הלימוד וללכת לענות. 'נו, בשביל שיחת טלפון לא צריך להפסיק מלימוד תורה.' חשב. אך משהו בליבו אמר לו שהוא חייב לענות.
הוא סגר את הגמרא, יצא מהחדר והרים את שפופרת הטלפון.
"הלו." הוא אמר.
דיבור מקוטע נשמע מהעבר השני של הקו. ניכר היה שהדובר לחוץ במיוחד. הקול היה מוכר לו."שלום אבא זו ציפורה אני לא יכולה לדבר הרבה, אני מדברת מטלפון ציבורי, מצותתים לי לשיחות. אני נמצאת בצרות, בעלי כל הזמן מכה אותי, תבואו לחלץ אותי כמה שיותר מהר. אני חייבת לנתק אז ביי, נשיקות לכולם." השיחה נטרקה.
נדמה היה לו שהוא שמע מיד אח"כ קול של סטירת לחי. הוא קיווה מאד שלא קרה לה כלום.
* *
*
ציפורה עדיין החזיקה את שפופרת הטלפון בידה. נדמה היה לה שהיא שומעת מרחוק קול נהמת מכונית. חששה התאמת.
מכונית ב.מ.וו שחורה הגיחה מקצה הרחוב. היא נעצרה בחריקת בלמים לידה.
דלת המכונית נפתחה וממנה יצא גבר ערבי לבוש שחור, הוא התקרב אליה תלש את שפופרת הטלפון מיידה וסטר לה על לחייה.
"הזהרנו אותך פטמה, לא לעשות שיחות עם אנשים זרים, אני רואה שלא למדת לקח."
אמר לה בכעס. "כנסי למכונית." הוא ציווה.
היא צייתה לפקודותיו ונכנסה מפוחדת למכונית.
המכונית עצרה סמוך לביתה,היא יצאה והערבי נעמד מולה. "אם עוד פעם אחת אנחנו נתפוס אותך עושה את זה שוב רע ומר יהיה גורלך." הוא איים.
היא הנהנה בראשה ועלתה לביתה שמחה שלפחות הצליחה לדבר עם אביה.
*
ג'ק כבר היה ער ולבוש, יושב רגל על רגל על הכורסה עם כוס קפה וקורא עיתון.
"אוהו, טוב שהתעוררת. קדימה תתלבש, נאכל ארוחת בוקר ונתארגן ליציאה. מצפה לנו יום גדוש טיולים."
מתן קם בעצלתיים, התלבש בזריזות, והוציא את תיק התפילין מתרמילו.
ג'ק הרים את ראשו מהעיתון. "אני רואה שעדיין לא זנחת לגמרי את מנהגיך הישנים."
הוא אמר בחיוך. מתן לא ענה לו. אמנם הוא באמת נטש כמעט לגמרי את הדת, אך תפילין הוא תמיד ימשיך להניח.
ג'ק הביט בו בשעה שכרך את רצועות העור על ידו ומלמל את הברכות.
ג'ק ראה שכל הניסויים וההפצרות שלו להניא אותו מהדת עדיין לא עוזרים ממש.
הוא חייב לעצור את זה מתישהו.
"תעשה טובה אין לנו זמן עכשיו לשטויות האלה, אנחנו ממש ממהרים." דחק בו.
מתן לא התייחס והמשיך בתפילה. הוא גמר להתפלל בזריזות, ללא כוונה ממש בשעת התפילה. הוא חלץ את התפילין וקיפל אותן במהירות והכניס אותם בחזרה לתרמיל
וירד עם ג'ק לחדר האוכל שהיה בקומה התחתונה.
התפריט היה עשיר ומגוון. חביתות מכל הסוגים, מבחר סלטים משובחים, שלל סוגים של ממרחים, דגני בוקר מזינים וגם קינוח שכלל עוגת פאי שוקולד עם ניחוח מגרה, קערת ג'לי אדום מתוק ופלחי אבטיח מסודרים למופת בצלחת חרסינה גדולה.
הם מצאו לעצמם שולחן זוגי והתיישבו לאכול.
ג'ק הסביר למתן תוך כדי שהוא נוגס בלחמנייה שמנה עמוסה כל טוב, מה הם הולכים לעשות היום.
"היום נצא לטייל בהרי הימלאיה שבהודו, נחצה את הנהר גנגס ונגיע לעיר אגרה ששוכנת לגדותיו. ביער נמצא אחד משבעת פלאי תבל, הארמון המפורסם הנקרא 'טאג' מהאל' שבנה הקיסר מוגולי שאה ג'האן כדי להנציח את אשתו. זהו סיפור מיוחד בפני עצמו.אח"כ נעשה פיקניק ביער מאניפור ונחזור למלון. בקיצור הולך להיות לנו יום מטורף."
לאחר שגמרו את הקינוח וניגבו את שאריות האוכל מפיהם, הם עלו לחדר והתכוננו ליציאה.
הם ירדו לחניון ויצאו לטיול עם רכב שג'ק סחר במיוחד.
מתן חשב על היום המהנה שהולך להיות לו.
תגובות
תיכנסו, יביא במקום אביא של עתיד, אני מאמינה שאתה רוצה לכתוב אף בעתיד אז כדאי לעבוד על הדברים הללו. עלה והצלח
י'ישר כוח!! יש לך אתזה!! ממהמם!!.