נכתב לפני די הרבה זמן...
בום!
הלם מכה בשכונה.
שיגרת החיים נפסקת מזרימתה.
אנשים מתחילים לרחם
חברים מברכים 'המקום ינחם'.
בוכים, מזילים דמעה
בלב רוטט מאחלים לי 'היי חזקה'.
תומכים,
מלטפים,
כ"כ מחבקים
כך שבוע
כך חודש
וכעבור שנה-
כאילו כלום אצלם לא השתנה.
בוכים וממשיכים הלאה,
כאילו כלום לא ארע.
ואני בוכה, בוכה ומנסה להמשיך הלאה.
אני וההתמודדות,
אני והבדידות.
תגובות
אף אחד באמת לא יכול לדמיין את ההתמודדות של אחרי אסון, כולם זוכרים בחודש הראשון ואחר כך
צריך להתמודד עם הדמעות של אמא, עם הצער של אבא, ועם הכאב של האחים, ולשדר לכולם כאילו
החיים נמשכים כרגיל, רק נקודות קטנות וכואבות מזכירות לנו שבעצם, כלום כבר לא אותו דבר,
החיים שונים והכאב ילווה אותנו עד ביאת הגואל במהרה בע"ה ואז יתקיים " ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, ויבלע המוות לנצח...
אמן
אני מקווה שלא תיפגע מהחוצפה שלי ...
הדרך הטובה ביותר להתמודדות היא הנתינה.
בשבוע שעבר נפטר בבאר שבע ילד כתוצאה משריפה.
לעניות דעתי -זה יהיה גמילות חסד אמיתית אם תלך לנחם אותם.
זה יחזק אותם מאד כאשר הם ירגישו שהם לא לבד באסונם,ואני בטוחה שגם אתה תתחזק מזה !
(אני פונה דווקא אליך,כי ההורים שלך בוודאי עסוקים ויהיה להם קשה לנסוע ,ואתה בחור צעיר שיכול למצוא את הזמן עבור המצווה החשובה הזאת )
שנזכה(כל בית ישראל) לעשות רק מצוות שמחות !
השאלה שהעלית היא נוקבת,והתשובה עליה היא יחסית פשוטה.
אין דבר כזה "צד שני" ,כולנו עברנו כאבים ואובדן בחיינו ולא נוכל לשרוד אם נרגיש כל הזמן את מלוא העוצמה
של כל כאב שעברנו. ולכן נתן לנו הקב"ה בחסדו את השיכחה....
ועוד דבר,אני מקווה שלא תכעסי אם אעיר הערה קטנה : היה עדיף לא להשתמש במילה לרחם פעמיים ברצף
אלא למצוא מילה אחרת.
בשורות טובות ישועות ונחמות לכל בית ישראל !
"המקום ינחם" היה אמור להיות רשום.. (זה המזפט שתמיד מאחלים- "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושילם ולא תוסיפו לדאבה עוד")
זה כבר יתוקן בעריכה גם.
ידוע לי, אני נסעתי לשם, אבל הם ביקשו להישאר רק עם המשפחה.
ואני מתנדב בהמון מקומות שזה לא המקום לפרטם,
אבל מהנקודות הכואבות לא יעזור שתברח, אתה לוקח אותם איתך לכל מקום
לפני חודש סיימתי שנה וחצי עבודה עם נוער בסיכון, זה נכון שהנתינה מרפאת,
אבל היא לא משכיחה את הכאב, גם ההורים שלי שעסוקים מהבוקר עד הערב בלעזור לאנשים,
נזכרים פתאום ובוכים...