נכתב לפני די הרבה זמן...
בום!
הלם מכה בשכונה.
שיגרת החיים נפסקת מזרימתה.
אנשים מתחילים לרחם
חברים מברכים 'המקום ינחם'.
בוכים, מזילים דמעה
בלב רוטט מאחלים לי 'היי חזקה'.
תומכים,
מלטפים,
כ"כ מחבקים
כך שבוע
כך חודש
וכעבור שנה-
כאילו כלום אצלם לא השתנה.
בוכים וממשיכים הלאה,
כאילו כלום לא ארע.
ואני בוכה, בוכה ומנסה להמשיך הלאה.
אני וההתמודדות,
אני והבדידות.
תגובהתגובות