בעז"ה.
מילים עם משמעות ועוצמה נמצאות אצלי במח, ורוצות לצאת.
אבל אני יודעת-
בדיבור, יאבד כוחן וישארו יבשות, ורק יעשו בלגן.
ידעתי שאם אגיד אותם אולי הם יחזירו,
אולי הם יפצעו בחזרה ויגרמו להבין
את הכאב שבי.
חשבתי שאולי עם דמעות הם יצאו ממני
ויתנו לי מנוחה, יפסיקו לגרום לי להרגיש שאני מכאיבה לעצמי.
אבל הדמעות יצאו, והמילים נשארו בראש, מזיקות.
אז לא אמרתי כלום, ואתם
חשבתם שזה כי אין לי מה.
אני הבנתי
שלפעמיים עדיף לשתוק.
תגובהתגובות