בעז"ה.
מילים עם משמעות ועוצמה נמצאות אצלי במח, ורוצות לצאת.
אבל אני יודעת-
בדיבור, יאבד כוחן וישארו יבשות, ורק יעשו בלגן.
ידעתי שאם אגיד אותם אולי הם יחזירו,
אולי הם יפצעו בחזרה ויגרמו להבין
את הכאב שבי.
חשבתי שאולי עם דמעות הם יצאו ממני
ויתנו לי מנוחה, יפסיקו לגרום לי להרגיש שאני מכאיבה לעצמי.
אבל הדמעות יצאו, והמילים נשארו בראש, מזיקות.
אז לא אמרתי כלום, ואתם
חשבתם שזה כי אין לי מה.
אני הבנתי
שלפעמיים עדיף לשתוק.
תגובות
כואב.. וחזק!!
י'ישר כוח!!.
והכתיבה שלך השתפרה.
[הערות אני אשאיר לגדולים ממני.]
מחד התגעגעתי לבפנים שלך,
שאת שוברת את הכל הפוזות,
ואת פשוט את,
את בלי לפחד מחולשה, בלי לשדר חוזק שטיפה מעורער..
מצד שני כואב, מידי עמוס ולא בטוחה שיש מענה אמיתי.
שתיקה כשזה במקום הנכון זה כוח, זה גורם לך להיות שלם עם עצמך, לא צריך את הפריקה החוצה.
אבל לפעמים זה מחנק, זה מכאב שאין למי לפרוק, שאף אחד לא יבין, מרצון להדחיק.
נשמה, רק את יודעת מה השתיקה שלך..
הכתיבה שלך ממש טובה. רגשית ואמיתית כזו.
גורמת הזדהות.
אוהבת..