כל יום, כשאני חוזרת מבית הספר, הוא מקבל את פניי בקפיצות שמחה סוערות.
כשאני מתיישבת להתרגע בספה הביתית לאחר היום המתיש, הוא אוטומטית מתיישב לידי, צמוד צמוד אליי.
אני מלטפת אותו, פולה קרציות מפרוותו הלבנה הבוהקת, ומספרת לו על היום שעבר עליי.
אם הוא מבחין בעננת עצבות בפניי, מייד הוא שולח לי מבט חם ואוהד, ובלי מילים הוא מצליח לשמח אותי.
לפעמים, כשאני ממש בוכה, הוא משלח את לשונו הרירית ומלקק אותי, בשביל שאני אצחק ואגיד לו בקול מתפנק 'דיי..'.
אני אוהבת לצאת איתו לגינה, לזרוק לו כדור הרחק הרחק, ולראות איך הוא מאושר בחופש שאני מעניקה לו במרוצתו אחר הכדור.
בסוף כל משחק שכזה, אחרי שאני שומעת את נשימת המהירות לאחר המאמץ, אני שופתת לו מים צלולים צלולים לתוך הכלי המיוחד שלו, ונותנת לו קצת בשר שאחותי לא סיימה.
כשאני מתיישבת במיטתי לקרוא ספר, כמובן שהוא מצטרף אלי, סתם בגלל שהוא נהנה להתכרבל איתי בשמיכה, ולשלוח את לשונו לתוך כוס השוקו החמה שלי.
לקראת החשכה תמיד אני קושרת אותו ל'לישט' שלו (=רצועה באנגלית), ואנחנו יוצאים להליכה קלה, אני עם האמפי באוזניים, והוא עם המבט המאושר בעיניים.
אח! כמה הייתי רוצה כלב כזה!
אבל אמא לא מסכימה.......
תגובות
שילדים שגדלו בסביבה טבעית עם חיות, בעיקר כלבים וחתולים, הם יגדלו להיות אנשים פתוחים, חסרי פחד. וזה תורם לעוד המון דברים.
מבחינת הילדים- חיות זה דבר כמעט הכרחי, זה יכול לעלות את הביטחון העצמי וכו'. זה כדי לשכנע אותך עם אח שלך...
אצלנו דווקא אמא מאוד אוהבת חיות, היא גדלה איתם, אבל הבעיה היא אבא שלי (בקטע רשמתי ההיפך), אבא שלי לא סובל בעלי חיים שכאלה, ובגלל זה כל כלב שהיה לנו לא שרד...
ואני מאז ומתמיד מפנטזת על כלב (יש תקופות שזה יותר עוצמתי ויש שפחות), אני רוצה לברדור לבן כזה, או אסקי סיבירי... כרגע זה עומד יותר חזק על אסקי סיבירי.. עוד כמה שנים שאני אעזוב את כותלי הבית ואבנה את ביתי שלי... אני כבר סופרת ת'שניות......
כלבה חמודה מסוג לברדןר בצבע לבן, ידידותית וחמודה.
מנחמת אותי ומעסיקה אותי כשאני נתקעת בחוץ כי איבדתי ת'מפתח,
ולא נושכת שכחור מטפס עלי'ה.
עם האחרון לא הסדרנו. אז אמא שלי קבעה שחסל סדר כלבים בבית שלנו...
אני ממש מבינה אותך...
[אחת שגדלה בגיל 3 בערך עם כלב זאב ענקי, ז"ל].
ילדים כי כלב תמיד שמח שאתהבא קופץ עליך לא מתלונן לא בוכה.
כלב בא לפעמים למלא איזה חסר בחברה ובכגלל זה מ יש תופעה אצל החילונים שהם מתיחסים לכלב כמו אחד מהמשפחה...ואפילו יש בית קברות לכלבים ....
כמובן שזה לא מחייב שזה ככה אצל כל אחד,ואני אישית לא מתנגד לכלב.....אבל תחשבו על זה..
וזה בגללשאת גרה ביישוב, בעלי- שם הכלבים זה לשמירה.
בעיר (חיפה...) הדבר שונה כמו שצביקה כתב.
והקטע ממש טוב.
הקטע ממש טוב, במיוחד הפואנטה.
אבל, כאן לכלב אין את המקום שלו, הוא כמו אחד מבני הבית.
וזה לא המצב שצריך להיות, כך הכלב לא יודע מה מעמדו. לכלב צריך להיות מעמד של כלב ולא של אחד מבני המשפחה.
אתה רוצה להגיד לי שהפודל שהיה לנו נועד לשמור עלינו?? החתולות כמעט טרפו אותו!!
אבל אולי יש בזה משהו...
שיחקת אותה !
(ונשמע מה תגידי בעוד 15 שנה,בע"ה...)