בס"ד
נכתב בעקבות דברים שארעו לי
הסוס החצוי
מלך גדול רצה להראות את עושרו, גבורתו ועוצמתו לכל עמו והעמים מסביב. ולשם כך הוא הוציא כרוז במדינה שלכל מי שיש רעיון כיצד ניתן יהיה לפאר את המלך הוא מוזמן לארמון לשטוח את תכניתו בפני המלך.
באו לארמון הרבה אומנים שונים: ציירים, נגרים ופסלים והציגו תכניות מתכניות שונות בפני המלך. אולם
אף תכנית לא ישרה בעיניו. יום אחד הופיעה בשער הארמון עגלה גדולה ביותר וממנה קפצו שישה
אנשים שרצו לפרוק את תכולת העגלה, תכולה שהיתה מכוסה בבד שחור למען לא יתגלה תוכנה לעיני
זרים. שומרי הארמון מייד דרכו את נשקם ושאלו מה פשר החבילה, נאמר להם שזוהי יצירה אומנותית שבאה לפאר את שמו של המלך.
מייד נפתחו השערים וששת הסבלים נשאו בעדינות את היצירה העלומה אל תוך הארמון. מאחוריהם השתרך אדם זקן, שכאשר נשאל מיהו ענה שהוא האומן בכבודו ובעצמו. החבילה הונחה לרגלי המלך, והאומן נתכבד להסיר את הלוט מעל מעשה ידיו, ולעיני הנוכחים נתגלה סוס אצילי עשוי מעץ. הסוס היה מושלם ביופיו, בדיוק הרב ובמראהו. היה נראה כאילו בחדר עומד סוס אמיתי שעוד רגע יפתח בדהרה ובצהלה יברח מהארמון.
הנגר האומן הסביר שבעיניו סוס מבטא אצילות, אבירות וחוזק וזה מה שהוא חושב על המלך הרם בצילו הוא חוסה. המלך התפעל מאוד מיופיו של הסוס, כל פרט ופרט נלקח בחשבון, הסוס לא היה בקנה מידה הוא היה בגודלו הטבעי של סוס. זה היה פסל מושלם. המלך חשב היכן להניח יצירה מופלאה זו, ואז פנה אליו אחד ממשרתיו ובקש לומר את עמדתו. הוא טען שמאחר והפסל אמור לפאר את המלך בעיני העם
יניחו את הסוס בכיכר המרכזית וכולם יתפעלו מיופי הסוס וממילא יתגדל שמו של המלך. המלך שמע
לעצתו, וששת הסבלים נשאו את סוס העץ לכיכר העיר.
והנה פלא, אף אחד מבני העיר לא נעצר ליד הפסל, אף אחד לא התבונן בו, והוא לא משך כל תשומת
לב. המלך התעניין בכל יום לשמוע מה שלום ה"סוס שלו" ותמיד אותה תשובה: "הסוס לא מעניין את
אף אחד מלבד את המלך". המלך תמה גם כעס, והחליט לרדת אל הכיכר במסווה של אזרח פשוט.
חשב ועשה. הוא הלך ליד הכיכר, ושם התיישב על ספסל ליד איש זקן, והתחיל להתפעל מהסוס. "ראה
כמה יפה הסוס, ראה כמה רענן הוא, ראה את גובהו ואת צבעיו". האיש הזקן התחיל לצחוק ולצחוק.
שאלו המלך: "מדוע אתה כל כך צוחק? ענה לו הזקן: "וכי לא ראית מימך סוס? זהו סוס ככל הסוסים!
מה ההתלהבות הגדולה?".
בשומעו את תשובת הזקן גילה המלך את סודו, וספר לאיש שזהו סוס מעץ שבעצם נועד לפאר את שמו. שמע הזקן והתפעל מהיצירה המופלאה שנעשתה בצורה כל כך מושלמת. ואז הציע למלך רעיון כיצד
כולם יראו שהסוס המושלם עשוי מעץ ואז יתפעלו מהפסל הגדול. הוא אמר למלך שאין ברירה, וכדי
להראות את יופיו של הסוס צריך ... לחתוך אותו לשני חלקים, ולהעמיד חלק מול חלק במרחק של חצי סנטימטר זה מזה, ואז אנשים יראו סוס "אמיתי" חצוי לחצי שבאופן מופלא לא ניגר ממנו דם ולא
נשפכים ממנו בני מעיו, ואז הם יתפעלו מהיצירה וישבחו את המלך.
שמע המלך לעצת האיש הזקן וכך עשה. ואז מאותו רגע שהונח הסוס החצוי בכיכר פתאום זרמו אליו
אנשים רבים מכל קצוות העיר והמדינה לראות את הפלא של סוס חצוי לא פצוע ועל ידי זה נתגדל שמו
של המלך מאוד.
עד כאן המשל. והרי הנמשל:
האדם יורד לעולם על מנת לפאר את שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולקדש את שמו בעולם על
מנת שכולם יתפעלו ויאמינו שיש בורא לעולם. המטרה היא: "יכירו וידעו כל יושבי תבל... ויקבלו כולם את
עול מלכותך". לשם ביצוע המטרה בשלמות על היהודי לעמול במשך מאה ועשרים שנותיו בזה העולם.
אולם לא תמיד רואים ביופיו של הסוס כי רגילים לראות עוד הרבה סוסים בעולם, הקב"ה מנהיג את
העולם על ידי הטבע ואנשים חושבים שיורד גשם כי עכשיו חורף, והשמש זורחת כי יום, ויש כסף, מזון
ובגדים כי למה לא? ואנחנו בריאים היום כי היינו בריאים מאז שנולדנו...
ואז המטרה האמיתית לשמה ירדנו לעולם עלולה להתפספס. והרי המלך רוצה שיכירו בו, ולא סתם
ירדנו לעולם, לא לחינם הועמד הסוס בכיכר, לא לחינם נשמתינו ירדה לעולם הזה יש לה תפקיד.
ואז כאשר מחטיאים את המטרה אין ברירה אלא לחתוך את הסוס, ואין ברירה ופתאום כואב לנו,
ולפתע הכסף נגמר, והיום לא הולך... ויש ניסיונות.
אולם הניסיונות מעמידים את האדם על נס, ודווקא החתכים והכאבים הם אלו שמרוממים את שם ה'
כאשר רואים אדם שגורלו חתוך והוא ממשיך להודות וממשיך להיות דבק למרות היותו חתוך אז שם
ה' מתגדל בעולם. כי לפעמים אין ברירה אלא לחצות את הסוס לשניים. ונסתרות דרכי ההשגחה
ונשגבות מבינתינו. עלינו רק לדעת שאנחנו סוס יפה שעומד בכיכר העיר וגם כאשר הוא שלם וגם כאשר
הוא חצוי עליו לפאר, לגדל, לרומם, לקדש ולפרסם את שם המלך.
תגובות
תודה על האתר הנפלא, ותודה על העידוד.
האמת היא שדי פחדתי לפרסם, אבל החלטתי לנסות. אני חושבת שאמשיך,
אשמח לקבל ביקורת בונה.