שרוליק הולמשה 5
היה זה ערב סגרירי ומושלג,מיודענו הבלש ר' שרוליק הולמשה ישב לו שקוע בכורסת העור המרופדת שלו,על יד האח הלוהטת,מביט בלהבות המתפצפצות להן בשלווה.
בעודו לוגם ממושכות מתוך ספל קפה מהביל והוא מפליג במחשבותיו הרחק, לפתע פנה אל משמשו המסור רב יענק'ל ואמר: "היום אני אצטרך לנסוע לסדר עניינים דחופים,התוכל להשאר כאן ולמלא את מקומי,ואולי אפילו יתמזל מזלך ותקלע לתעלומה! תוכל להכנס לדמותי ולחשוב מה הוד בלשותי היה עושה במצב זה,מה אתה אומר?"
המשמש הנאמן לא יכל להסתיר את התרגשותו,פניו הוריקו,הבריקו והסמיקו חליפות, עיניו מצמצו כרוקדות סטפס,שפתותיו רטטו,שיניו נקשו,ליבו קיפץ במקומו ופצח בריקוד חסידי משובב נפש ופיקת גרונו עלתה וירדה בקצב מסחרר.היה זה בשבילו חלום שהתגשם-האושר בהתגלמותו והוא מלמל בגמגום כבד: אתתת הה בבאמתת ממתתכווןן לזזזזה....? הוא ניגש אל רבו,נישק אותו על שתי הלחיים הקדושות ועל האף המעוצב והודה בכל ליבו:
"אלפי תודות... אני לא מאמין... הלוואי וכל הברכות יחולו על ראשך!!",הוא פתח בחיבוקי דב בלתי פוסקים ובדמעות שליש.
רבינו הקדוש דחה אותו בעדינות ופנה ללכת.המשמש ליווה אותו בבכי עד שהרב עלה על העגלה ונעלם אל האופק, מותיר אחריו את משמשו ההמום מהתפקיד החדש שזה עתה ניתן לו.
רב יענק'ל נכנס למשרדו של רבו והחליט למלאות את מקום רבו בצורה מוצלחת,הוא ישב על הכורסה של הרב,העמיד פנים שהוא שוקע במחשבות ,לגם באיטיות מן הקפה ואפילו העיז לשאוף ממקטרת הלבונה הקדושה של הרבי מציצות ארוכות.הוא חיכה בציפיה לתעלומה שיוכל לפתור,אך שום דבר לא נראה באופק. בעצב ישב
המשמש דרוך ליד הטלפון,מחכה לתעלומה -אך לשוא.
לפתע צילצל הטלפון -רב יענקל המופתע קפץ מכורסתו כקפיץ מתוח וכמעט שגרם למגבעת שלו נזק בלתי הפיך בפגישה עם התקרה,הוא הזדרז ועקר את השפורפרת מכנה. "הלו!" הוא ענה במהירות כשליבו דופק בפראות-"הלו" ענה לו קול צווחני של גבר "אני יכול לדבר בבקשה עם הבלש?!" "מדבר" ענה לו רב יענק'ל,שנים שהוא חלם לומר את זה.
"אני מחליף אותו כרגע משום שהוא עסוק בסידורים,מה הבעיה?" שאל המשמש שניסה לשוות לקולו מקצועיות."זה סיפור ארוך,לא לטלפון,אם תוכל לבוא לביתי ברחוב השושנים הריחניות 52,אני אשמח מאוד."בסדר,אני כבר בא אליך!"
חתם את השיחה כשכולו זורח וחיוך מרוח על פרצופו.
רב יענק'ל נעל במהירות מגפים גבוהים,מעיל בעל צווארון גבוה ומגבעת משובצת,"על מנת להצליח במלאכת הבילוש צריך קודם להראות טוב!" חשב.
בקפיצות שלא היו מביישות שום קנגורו ניתר לעבר העגלה הרתומה לשני סוסים צחורים,שכמעט לא נראו בין כל השלג.הוא שילם לעגלון באומרו :"שמור את העודף לעצמך" בג'נטלמניות מושלמת.סוף סוף הוא הגיע על הבית המדובר,היה זה בית גדול וישן מוקף בצמחים מטפסים,הוא פסע בשביל המוליך לדלת גדולה מעץ,הוא נקש,תיקתק,דפק,צלצל-ואף אחד לא ענה עד שלבסוף הדלת נפתחה עד כדי פתח צר ,
בפתח עמד גבר גוץ למדי,בעל אף עגול ואדום,עיניים שקדיות גדולות ושיער בלונדיני מסורק למשעי-האיש נראה כמוקיון הבא היישר מן הקרקס ורב יענק'ל התאפק לא לפרוץ בצחוק.
"אוה! ציפיתי לבואך! הכנס!" צווח המוקיון והחווה בידו על שולחן זכוכית עגול עמוס בעוגיות. בצעדים מהירים נכנס רב יענק'ל,והתיישב בכיסאו,האיש,שהתגלה כבעל תיאבון בריא,החל לבלוס על העוגיות שהגיש לאורחו במרץ,במשך כמחצית השעה ישב וכירסם לו עוגיה אחר עוגיה כשלבסוף הותיר לרב יענק'ל עוגיה תמימה אחת.
"תתכבד" אמר האיש בעודו מלקק את שפתיו השמנות "זה טוב"-אמר וטפח על כרסו המאיימת להתפקע.רב יענקל'ה לקח בנימוס את העוגייה וניסה לנגוס בה ללא הצלחה,הוא השתעל והעווה את פרצופו תוך כדי אמירת "מצוין" "זה פשוט מעולה".
כשנרגע מהעוגיה המצחינה פנה לעניין-"מה הסיפור?"
"ובכן" פתח האיש וכחכח בגרונו "בני הצעיר והחמוד-מרציפנאלוש התלונן לאחרונה כי הוא רואה רוחות רפאים בלילה,אני ורעייתי שתחי' חשבנו כי מדובר בסיוטים נורמאליים ובקשקושי סרק אבל אתמול שמעו אותו ממלמל בשנתו- הם באים!! הם באים אלי!,למחרת כשקמנו בבוקר מצאנו אותו קפוא כמו ארטיק לימון כשפיו פעור בחלחלה,עיניו היו פקוחות לרווחה וניכר על פניו שהוא פחד פחד אימים,כאילו ראה משהו מפלצתי,משהוא שטני,מצמרר... הוא היה מזועזע עד עמקי נשמתו.
אשתי נכנסה להיסטריה והיא פצחה בסדרת צרחות,אליה הצטרפו כל ילדי במקהלה,זה לא היה משהו שרופא יכול לעזור-זה היה פשע-ולכן קראתי לך!" סיים את סיפורו המצמרר ביבבות עולות ויורדות כמו סירנה.
רב יענק'ל הוציא ממחטה מכיסו והגיש אותה לאיש שהודה לו וקינח את אפו הוורדרד. משנרגע,אמר האיש:"בוא ואראה לך את בני-אני לא יכול להסתכל על זה.." הוא הוביל אותו לחדר בקומה השנייה ופתח את הדלת. האיש הביט אל תוך החדר וצרח: אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין!!" הוא נעלם! נחטף!! אני לא מאמין!! אמר האיש וילל.
האיש רב יענק'ל יצאו לחצר-לתור אחר סימנים המובילים לילד שנעלם.רב יענקל אימץ את מוחו ואמר לעצמו "מה היה רבי שרוליק עושה עכשיו?"
לפתע ראה זוג עקבות וסימן עגול לידם,העקבות נראו שבורות אך ברורות בשלג הגבוה.הוא שם לב כי אלה נעלי גבר הנועל נעלי "ניו באלאנס"-לפי צורת האותיות על העקב,הסימן העגול מסמל מקל,כנראה שהאיש צולע,לפי העקבות והמקל,ניכר כי ההליכה היתה מהירה לכן כנראה לא מדובר באדם זקן!. הוא עקב אחרי העקבות בניסיון לחקות את רבו.העקבות המשיכו עד שפתאום נעלמו."לא יכול להיות שנעלמו עקבות סתם ככה" אמר רב יענק'ל "הוא לא יכל ללכת בלי להשאיר עקבות" אמר הבלש והוסיף בלחישה "אלא אם כן הוא... רוח רפאים..." האיש נחרד לשמע הדבר ואמר לרב יענק'ל:"ראה! יש שם צריף ישן שנראה נטוש,אולי יש שם משהו שיכול לשפוך אור על התעלומה!". רב יענק'ל היסס מעט ואז אמר:"נלך".
הם דפקו על הדלת ופתאום הדלת נפתחה בקול חריקה,הם הביטו לראות מי הפותח אך להפתעתם לא היה איש,הדלת נפתחה מאליה! ברגליים רועדות הם נכנסו,היה ניכר על המקום כי אין בו איש.
הם הלכו בצעדים מהוססים כשפתאום נשמעה צרחת אימים קורעת לבבות... רב יענק'ל המבוהל ניתר על מקומו ואמר למוקיון-"ששש..שמעת את זה?"אך להפתעתו הלה לא שמע שום דבר ולא ידע על מה הוא מדבר.לפתע חזרה שוב הצרחה,חזקה יותר ומצמררת יותר מקודמתה...
הפעם היא היתה מלווה בשאגות צחוק מזעזע...,גם הפעם לא שמע האיש מאומה והתפלא על מה הוא מדבר.
בליבו של רב יענק'ל הלמו פטישים,שערותיו סמרו והוא שמע בשלישית את הצרחות,הפעם הוא שמע גם מילים...קול מטיל אימה שאג: "חדל לך מן החקירה הזאת...אם אתה רוצה להשאר בחיים!!" הקול הדהד במוחו,כשכולו המום הוא הבחין באיש הגוצי רץ אל חדר קטן וזועק כמו מטורף-"הוא כאן,הבן שלי כאן!",רב יענק'ל הלך בפחד,מצפה לראות את האיש ובנו כשלפתע ערפל כבד כיסה את המקום כולו,ומבעד לערפל עלתה דמות לא אנושית שריחפה מעל ראשו של רב יענק'ל,היא הסתובבה סביבו,הוא הביט בדמות,שיערותיו סמרו וליבו הלם במהירות
הוא הסתובב ולא האמין למראה עיניו-היה זה מיודענו ר' שרוליק הולמשה!!
"הרב... מממה אתה עו..שה כא..ןן?! תיזהר!! יש כאן רוח רפאים..."
רבי שרוליק העביר את ידו על זקנו הלבן בשלוות נפש ואמר:"אוה רב יענק'ל! תרגע! ושמע את המקרה מתחילתו ועד סופו" אמר הבלש המדופלם ופתח בסיפורו.
"היום בבוקר סגרירי זה,חשבתי שאולי לא צדקתי בזה שזיכיתי אותך להיות משמשי ולסייע לי בחקירותיי הרבות,חששתי שאתה עוד סתם אדם פשוט בעל מוח של אפרוח שלא מסוגל לפתור ולו את התעלומה הפשוטה ביותר! כדי לבדוק אם אכן אתה ראוי להיות משמש לבלש כמו הוד ענוותי ערכתי מתיחה קטנה על חשבונך,אמרתי לך שאני יוצא לסידורים דחופים ומיד הלכתי לדירה של חבר טוב וטלפנתי אליך,בשנותי את קולי לבלתי הכר ביקשתי ממך לבוא לבית ובינתים הכנתי לי עוגיות,הם יצאו מצוינות! השארתי עוגיה אחת בה ערבבתי שמן זית וסויה וקנולה עם ביצים וגבינה צהובה ומיונז ומטבוחה וחומוס וסוכר ופלפל ולימון ומלח,סימנתי אותה ושמתי אותה בסוף הצלחת.
אח"כ עשיתי עקבות של צליעה והלכתי עם מקל,כדי שיראה שפתאום נעלמו העקבות טשטשתי אותם בעזרת קרש.אח"כ התחפשתי בעזרת איפור,מסכות ופאה,ואפילו כדור ים לבטן והכנסתי אותך.היה מאוד משעשע לראות אותך משתעל ומנסה לבלוע את העוגיה שהשארתי לך תוך כדי אמירת:"מצוין! מעולה!" זה היה מחזה מבדח! אח"כ סיפרתי לך את הסיפור הטיפשי על ה"בן שלי" ואיך שהוא נעלם,כשהלכנו לחפש עקבות הפניתי אותך לצריף ופתחתי את הדלת כמשכתי בחוט שקוף מבלי ששמת לב ,בצריף מבלי שראית שמתי רמקולים מיוחדים המשמיעים קול לנקודה מסוימת ולכן לא כל העיר שמעה את הצרחות שהקלטתי והאיומים-אני חייב לציין שאני חקיין מצויין!
בעוד אתה רועד מפחד נכנסתי לחדר וכאילו מצאתי את "בני" ואז הפעלתי את מכונת העשן ששכרתי,כזאת שמשתמשים בה במופעים ואירועים,כאשר החדר היה מכוסה עשן לקחתי את הבגד הזוהר שהכנתי ובעזרת חוט שקוף ורמקול "העפתי את רוח הרפאים" ודיברתי בקול מפחיד... זה כל הסיפור ואני חייב לציין שהראית שאתה מתאים להיות המשמש שלי,כל הכבוד!"רב יענק'ל התרגש... לא כל יום מקבלים מחמאה כזאת מרבי שרוליק...
תגובות
חמודד!!
תודה שהמשכתת!!!
תודה, שיפרת לי את מצב הרוח!
אם עוקבים אחר כללי סיפור ממשיים, אזי הכתיבה לא מלהיבה.. אבל כיוון שהכוונה היא כתיבה הומוריסטית, זה נפלא!
יישר כוח, עלה והצלח, והמשך כך!
בשורות טובות לעמישראל!
אני קוראת כל פעם ונפעמת!