הנקמה- פרק ב'

חנה הייתה בדרכה לעשות קניות בשוק הקרוב לביתה.

כבר מזה שנים שהיא עושה את הדרך כל יום חמישי, מביתה הנאה והמטופח שבקריית- משה, לשוק מחנה- יהודה הצפוף והעמוס, לעשות קניות לכבוד שבת קודש.

ההליכה הייתה קשה ומאומצת, במיוחד לגילה המתקדם, אך בשביל לכבד את השבת עושים הכל.

כל הדרך היא הרהרה בסיפור המפתיע שבעלה סיפר לה. היא מעולם לא שמעה ממנו את הסיפור המפליא הזה. היא אמנם ידעה על מות הוריו בשואה, אך מעולם לא ידע את פרטי המעשה.

היא תהתה מדוע לא סיפר לה בעלה את זה כל השנים, מיד אחרי שיתחתנו, מה היה עד עכשיו, מדוע נזכר לנבור במסמכים האפלים מתקופת השואה, רק עכשיו לעת זקנה.

היא תשאל אותו בהזדמנות.

חנה הייתה שקועה במחשבות. היא לא הבחינה בדמות העוקבת אחריה ושומרת על כל צעד וצעד שהיא עושה.

היא פנתה ימינה לרח' יפו לכיוון השוק. העוקב פנה גם הוא, שומר על מרחק של כמה מטרים מחנה, כדי לא לעורר תשומת לב.

חנה כבר שמעה מרחוק את הרעש וההמולה של השוק ההומה והגועש.

צעקות הרוכלים המכריזים על סחורותיהם המשובחות כבר הגיעו היטב לאזנה.

חנה הגיע לשוק הרועש.

האיש העוקב אחריה ניסה לשמור על קשר עם עין חנה כדי שלא תיעלם לו בין ים האנשים שמילא את השוק. יש לו משימה, והוא חייב למלא אותה על הצד הטוב ביותר.

חנה הגיעה לבסטה של הירקות. היא מילאה את סל הקניות שבידה במלפפונים טריים ומשובחים. אח"כ עברה לדוכן העגבניות. היא מילאה שקית שלמה בעגבניות אדומות ויפות. היא ניגשה אל הפלפלים. היא בחנה אחד אחד לפני שהכניסה לשקית שבידה.

יש לה טביעת עין מיוחדת בבחירת ירקות.

היא ידעה לבחור את הירקות הכי טובים וטריים שיש. כבר שנים על גבי שנים שהיא קונה ירקות לכבוד שבת קודש.

לפתע בלי שום התראה, מישהו התנגש בה בעוצמה אדירה, היא הרגישה חבטה חזקה באזור הכתף. היא שמעה מישהו ממלמל: "סליחה אני ממש מצטער."  

חנה הרגישה סחרחורת חזקה, היא צעקת כאב ונפלה לאחוריה על רצפת השוק המלוכלכת מחוסרת הכרה.

העוקב סיים את מלאכתו והסתלק מהמקום במהירות.

אנשים רבים התקהלו סביב חנה. צרחות וצעקות נשמעו מכל עבר.

תוך דקות הגיע אמבולנס. ממנו ירדו  שני אנשי מד"א וניגשו לטפל בחנה.

"כולם לפנות את האזור, תנו לנו לטפל בפצוע." הם צעקו.       

הם רכנו אל חנה ובדקו את מצבה.

"היא שברה את עצם הירך ואת האגן." אמר אחד מהם לשני.

"אני גם מזהה פגיעה חמורה בראש, בעצם הגולגולת. ככל הנראה זעזוע מח." אמר השני.

"צריך לעלות אותה על האלונקה ולשלוח אותה לבית חולים בדחיפות."

הם הוציאו את האלונקה והשכיבו את חנה עליה. הם קשרו את הרצועות והעלו אותה לאמבולנס. האמבולנס דהר משם במהירות להדסה עין- כרם. 

                              *    *

                                                *

פרופסור ג'ורג' קליין ישב במשרדו המרווח שבאחד מגורדי השחקים בניו- יורק.

הטלפון שבקצה שולחנו צלצל.

הוא הרים את השפופרת וקרא: "הלו?"

"בוס, יש תקלה קטנה בתוכנית." אמר הדובר השני מעבר לקו.

"מה קרה?" שאל הפרופסור. בליבו קונן הספק. הוא ידע שהיה אסור לו לשלוח דווקא אותו לישראל לבצע את המשימה הזאת.

 "הזקנה נמצאת ברגע זה בבית- חולים, רחרחתי שם קצת. היא אמנם שברה את האגן, אך בנוסף לזה היא גם חטפה מכה קשה ראש, וסדקה את הגולגולת, היא קיבלה זעזוע מח. הרופאים אמרו לי שייקח זמן עד שהיא תשתחרר ויכול להיות שאף יצטרכו לנתח אותה."

אמר האיש.

הפרופסור  הסתובב בעצבנות בכיסאו. "לא טוב, לא טוב." הוא אמר. "הטעות הקטנה הזאת יכולה לשבש לנו את כל התכנית! הזקנה צריכה להשתחרר מבית החולים כמה שיותר מהר. העוזרת הפיליפינית צריכה להיכנס כבר לפעולה בזמן הקרוב. הזקן עלול לעשות בעיות כל עוד אנחנו לא משגיחים עליו."

הפרופסור נשף בעצבנות לתוך השפופרת. "האנס, אני סומך עליך שתדע מה לעשות,

נסה לרחרח עוד קצת בבית החולים ולנסות לדלות עוד מידע מהרופאים, תגיד להם שיעשו הכל כדי לשחרר אותה. לא לחינם שלחתי אותך דווקא, אני יודע שתצליח לבצע את המשימה למרות כל התקלות." הוא טרק את השפופרת ברוגז.    

'אוף למה אי אפשר לשלוח אותו לבצע משימה כל כך פשוטה, למה הכל חייב להסתבך.'

חשב הפרופסור.

                                    *    *

                                                *

בישראל האנס ניתק את השיחה.

'הבוס כועס.' הוא חשב. הוא הרגיש את זה. 'אני חייב להוכיח לו שאני יכול לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר.'

הוא התניע את רכבו, ונסע לבית החולים הדסה עין- כרם.