שלמות.

בס"ד
שִׁכְבָה דַּקָּה
בֵּין יַלְדוּת לַבַּגְרוּת
צִימָחְת הִזדָקּפוּת
שְׂפוּפָה.

וּבְגִיל
הַהִתְבַּגְּרוּת
כְבֵחֶבְלֵי לֵדָה
נִסְּיוֹנוֹת הַכָּרָתֵךְ
לָרִאשׁוֹנָה.

 
וְשִׁכְבָה זוֹ
מֶדֻּיֶקֵת
כִּרְסְמָה בָּךְ עַד כּלֹת
בּצְמִיחָתַּה.

וּלְוַאי
וֵתְּקוּמָּתֶךְ
גֵאוּלַתֶך
תֵחַדֶשׁ בָּךְ
אֶמֶשׁ וּבֵּקוּמֶךְ
תְשׁוּבָה.

 "מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה.
יפה אמר. בודאי קרועה היא.
אין לנו לתאר בשכלנו, אדם שאין נשמתו קרועה.
רק הדומם הוא שלם.
אך האדם -
הוא בעל שאיפות הפכיות

ומלחמה פנימית מתמדת בקרבו
וכל עבודת האדם הוא לאחד את הניגודים
שבנפשו על ידי רעיון כללי שבגדלותו ורוממותו
הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה" .
(הראי"ה קוק)