הנקמה- פרק ג'

חנה אשתו יצאה לפני כמה זמן לעשות קניות לכבוד שבת. היא כבר אמורה לחזור.

אחרי רבע שעה שלא חזרה הוא כבר החל לדאוג.

'מדוע היא מתעכבת?' חשב לעצמו. זאב היה יקה אמיתי.

ליבו ניבא לו רעות. הייתה לו תחושה שמשהו לא טוב קרה. התחושה הזאת גברה כאשר עברה כמעת חצי שעה והיא לא הופיעה.

חששו התאמת כאשר צלצול הטלפון קרע את הדממה.

הוא ניגש בכבדות אל הטלפון.

"זאב ליבוביץ'?"

"כן."

"אתה בעלה של חנה?"

"אכן." הוא ענה.

"אני מצטערת לבשר לך, אבל אשתך נפצעה בשוק מחנה- יהודה, היא שוכבת כעת בבית- חולים הדסה עין- כרם." אמר הדובר מעבר לקו.

ידעתי. הוא חש שביטנו מתהפכת. לחץ הדם שלו עלה במהירות.

הוא לחש בקושי לשפופרת: "איך זה קרה? היא בסדר?"

"היא תהיה בסדר, בינתיים היא שוכבת כמעט ללא הכרה. אנחנו מקווים שהיא תחזור להכרה מלאה בזמן הקרוב.ככל הנראה מישהו בא ממולה התנגש בה, כתוצאה מכך היא איבדה את שיווי משקלה ונפלה על הרצפה, היא שברה את הירך והאגן, היא גם קיבלה מכה קשה בראש. אני מציעה שתגיע אליה עכשיו ותשמע מה יש לרופאים לומר. היא נמצאת בקומה 3, במחלקת טיפול נמרץ, חדר 17."

הלב שלו פעם בחזקה. "אוקי תודה רבה לך, אני מיד מגיע." הוא ניתק.

הוא יצא מהבית, נכנס למכוניתו וטס לכיוון הדסה עין- כרם.

                                    *    *

                                       *

האנס החנה את הרכב סמוך לבית החולים. לא לפני שהראה לשומר בכניסה תעודת זהות כחולה והלה נתן לו להיכנס ללא בעיות.

האנס הוציא מתיקו כיפה וציצית שאותם קנה לפניכן בחנות לתשמישי קדושה.

הוא לבש את הציצית והניח את הכיפה הסרוגה על ראשו, ניסה ליישר אותה כדי שתתאים על ראשו שצריך, היא נפלה לו כמה פעמים, אבל אחרי כמה נסיונות כושלים היא הייתה מסודרת על ראשו להפליא.

הוא הביט בראי שברכב ונראה שבע רצון. עכשיו הוא נראה דתי אמיתי.

הוא יצא מרכבו והתקדם לכיוון הכניסה.

הוא נכנס פנימה.

המאבטח שישב בכניסה העביר על גופו את מכשיר גלאי מתכות. המכשיר לא צפצף.

הוא אכן היה ללא נשק.

את האקדח ברטה M9 שלו הוא החביא היטב בתא מוסתר ברכב שלו שלאיש אין סיכוי לגלותו.

הוא קיווה שבבית חולים הוא לא יזדקק לנשק.

האנס ניגש לפקידות שישבו בקבלה ורכנו על המחשבים. "שלום." הוא אמר.

"אני רוצה לברר פרטים על החולה חנה ליבוביץ' לדעת מה מצבה."

אחת הפקידות דיברה איתו. "אתה קרוב שלה?" היא שאלה.

"כן." האנס אמר. "איפה היא שוכבת בדיוק?"

"היא נמצאת בקומה 3, במחלקת טיפול נמרץ, חדר 17. כרגע היא לא בהכרה אך בימים הקרובים נקווה שהיא תחזור לעצמה. אתה יכול לשאול בעצמך את הרופא שמטפל בה על חוות דעתו הוא יפרט לך יותר."

האנס הודה לה ושאל אותה היכן הרופאים נמצאים, היא ענתה לו שכנראה הוא מטפל בה בחדרה ואם לא, אז שייגש למשרדו שנמצא בקומה הראשונה.

האנס הזמין מעלית לקומה השלישית ונכנס לתוכה בתחושה טובה. 'זה טוב.' הוא חשב.

'הזקנה לא בהכרה, אוכל להיכנס חופשי לחדרה ולעשות כרצוני.'

הוא יצא לקומה השלישית והתקדם לאורך המסדרון הארוך ותר בעניו אחר חדר 17.

 משהו גרם לו לעצור בפתאומיות.

הוא ראה ממולו אדם ישיש כבן 70 מתקדם באיטיות לחדר מספר 17.

האנס הסתכל בפניו של האיש. מבטיהם נפגשו. 

כן. זה ליבוביץ'. הזקן שגורם לכל הבעיות. האיש מסבך את כל העסק ועלול לחשוף את זהותו האמיתית של הבוס.

כן זה בטוח הוא. הוא נזכר בתמונה שהבוס הראה לו לפני שיצא לישראל. בדיוק אותו פנים. האנס חשב.

עכשיו בטח הזקן ייכנס לחדר ויבקר את אשתו הפצועה.

הוא היה צריך לקחת את זה בחשבון. האנס החליט לסוב על עקביו ולחכות שהזקן יגמור את הביקור ויצא ואז הוא יוכל להיכנס ולדבר עם הרופא.

אך במחשבה שנייה הוא חשב שלא כדי להיכנס מייד אח"כ. זה עלול לעורר חשדות.

ואז הבזיק במוחו רעיון.

דווקא זה טוב שהזקן נכנס עכשיו. הוא החליט לשים מכשיר ציתות קטן שיקלוט את כל השיחה שתתרחש בחדר.

זאב דפק בדלת קלות ונכנס פנימה.

זהו. עכשיו האנס הוציא מתיקו השחור מכשיר זעיר. לא עולה על בגודלו מחצי קופסת גפרורים, והצמיד אותו בקצה העליון של המשקוף השמאלי כך שלא היה נראה לעין.

המכשיר הזה הוא בעל עוצמה חזקה ביותר, הוא קולט תדר של קול שמגיע למרחק של כמעט קילומטר.

עכשיו נותר להאנס להמתין בסבלנות עד שהזקן יצא מהחדר ואז ישמע את כל מה שיתרחש בפנים.