ושבו בנים לגבולם- פרק ט'

אחרי שיעור תנ"ך יצא נריה עם שני חבריו  מחוץ לכיתה ועדכן אותם בחדשות.

"אתה רואה?" שמשון אמר לנריה. "אמרתי לך שאתה צריך לדבר עם מישהו מהצוות שיודע ומבין בעניינים האלה." "עכשיו אתה צריך להתייעץ עם ראש הישיבה וללבן איתו את הנושא. הוא בטח יודע יותר פרטים על מתן ויוכל  יותר לעזור, הוא גם איש חינוך דגול שבטח מבין בנוער." שמשון הסתכל בחבריו.

"למה, בגלל שבמקרה הוא גם דוד שלך?!" הקניט אותו דוד.

שמשון חנן אותו במבט משפד. ניכר היה שדי נעלב.

"לא קשור בכלל!" הוא אמר בכעס. "זה שאני גם אחיין שלו, זה אומר שאני מכיר את ראש הישיבה ומכיר בגדלותו." "זה שלך אין כבוד מינימאלי לראש הישיבה שלך שהוא בעצם אחראי לכל מה שקורה בישיבה וגם לעצם היותך פה, זה אומר שהמצב איתך גרוע מאד." הוא קבע.

דוד בחן אותו במבט משעשע.

"בואנה תירגע קצת." הוא אמר. "לא התכוונתי ברצינות ממש, כל פעם שמזכירים את העובדה שרה"י הוא גם דוד שלך אתה נרעש."  "מה קרה זה נקודה רגישה אצלך?

אני מכיר ומעריך את ראש הישיבה שלי, ויודע שהוא אדם גדול וזה, אבל עדיין הוא רק ראש ישיבה ולא יותר מזה, כלומר יש לו פה סמכות ומרות וצריך לשמוע לו אבל לא צריך להתייעץ איתו בכל דבר כאילו הוא רב גדול שמבין בדברים האלה."

נריה די הזדעזע מהדברים.

ככה הוא מדבר על הרב גליצמן, ראש הישיבה?

הרב גליצמן הוא יהודי תלמיד חכם וירא שמים, גדלותו ניכרת בחינוכו המשריש שהוא מעניק בישיבה. כמעט כולם מעריצים אותו בישיבה, הוא מנהיג את הישיבה ביד רמה, וכולם מרוצים ממנו.

לשמשון עוד חרה לו מהדברים שדוד אמר.

"ת'אמת, לי כבר נמאס שכולם מזכירים לי שאני אחיין של רה"י, אני יודע את זה טוב מאד ב"ה שהוא דוד שלי ויש בייננו קשר דם. לא אתם גיליתם לי את העובדה החשובה הזאת.  תפסיקו כבר  לטעון שהתקבלתי לפה בגלל פרוטקציות וכאלה, אני פה כמו רבים האחרים והעובדה שאני במקרה גם אחיין של רה"י לא מוסיפה דבר."

הוא סיים את דבריו והביט בדוד בכעס.

דוד אמר לו בנימה של התנצלות. "טוב סליחה אני מצטער, לא ידעתי שאתה כדי כך קשור לדודך האהוב, אני אשתדל לא לפגוע בו וברגשותיך."

"תפסיק כבר להיות ציני." אמר לו נריה. "אני לא מבין איך אתה ככה מזלזל ברב גליצמן שהוא הראש ישיבה שלך, ובנוסף תלמיד חכם גדול שיש לו ידע בחינוך. איתו אנחנו חייבים להתייעץ בקשר למתן. והוא ידריך אותנו מה לעשות."

דוד התגונן.

  "אני אמרתי שלא נדבר איתו? אני התכוונתי שלא צריך איתו על כל צעד ושעל כאילו או רבך המובהק. זה הכל.

נריה אמר: "אנחנו צריכים עכשיו ללכת להתייעץ עם הרב גליצמן ולשאול אותו מה לעשות."

שמשון הסכים לרעיון. דוד לא התלהב. אבל הוא נגרר אחרי חבריו למשרדו של ראש הישיבה, הרב גליצמן.

הם הגיעו לדלת משרדו של רה"י.

נריה דפק 'בחרדת קודש' וציפה לבאות.

                                            *     * 

                                               *

הדלת נפתחה. וראש הישיבה הרב גליצמן נראה בפתח.

"או שלום." הוא אמר. "במה זכיתי ששלושה מתלמידי יבוא לבקרני."

הרב בנימין גליצמן בשנות ה-50 לחייו, הוא היה אדם די גבוה ורחב גרם, בעל חזות די מרשימה אבל ידידותית, זקנו החום כהה והמסודר בקפידה שפה ושם נראו בו קווצות שיער לבנות, הוא שגרם למראה המרשים והנכבד הזה.

מצחו הרחב והגבוה התחיל מקרחת מבריקה שאת חצי ממנה כיסתה כיפה סרוגה לבנה גדולה. שעיטרה את ראשו.

עיניו החכמות והטובות הביטו דרך משקפיים אלגנטיות בעלות חצי מסגרת מזהב  

בשלושת התלמידים שבאו לפתחו.

נריה דיבר. הוא קצת גמגם.

"אה.. רצינו לדבר עם הרב, אם יש לו זמן בשבילנו.."

התלמידים נהגולדבר עם ראש הישיבה בגוף שלישי כדי לכבדו.

הרב גליצמן ענה: "בדיוק עכשיו התפנו לי כמה דקות, שאוכל בשמחה לדבר איתכם."

הם נכנסו פנימה בחשש והתיישבו על שלושה כיסאות.

הרב גליצמן התיישב גם הוא מולם, ושאל על מה רצו לדבר איתו.

נריה פתח.

הוא סיפר על מתן ועל כל מה שידע על פרשת בריחתו. הוא סיפר את מה שהמורה להיסטוריה אמר לו על מתן ועל סיבת היעלמותו.

"מאז שמתן עזב אותנו אני מרגיש חסרון, שיגרת הלימודים שלי נפגמה, אני הייתי מאד קשור אליו, אל מתן, אני יודע שהיה קשה לו,  הוא לא הצליח להתמודד עם הבעיות שלו ובגלל זה כנראה רצה לברוח מהכל, אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו לגביו, אי אפשר להמשיך ככה בשגרה כשחבר טוב שלך לא נמצא איתך, קרוב אליך, רחוק ממך כרחוק מזרח ממערב תרתי משמע, אני רוצה לעשות את כל המאמצים כדי שיחזור אלינו, לישיבה."

נריה הביט בפניו של ראש הישיבה וניסה לקרוא את מבטו.

הרב גליצמן נאנח. הוא הביט בתלמידיו באהבה.

ככה זה חברים, שמוכנים לעשות הכל למען חבר. 'איך חז"ל אומרים?' הוא חשב. 'תורה נקנית בדיבוק חברים.'

הוא פתח בדברים. "הפרשייה של מתן ממש לא פשוטה, אנחנו עוסקים בה הרבה בישיבות צוות, כל המורים מעודכנים פחות או יותר במה שקורה, קשה לנו מאד עם העובדה תלמיד שלנו ברח מהישיבה, זה מוציא שם רע לישיבה, אך צריך לדעת קודם  את כל הפרטים." הוא עצר לרגע, נותן לבחון את הדברים.

"אתם צריכים להבין, הסיפור של מתן לא התחיל מהישיבה, אפשר להגיד שזה התחיל מבעיה בהרבה יותר עמוקה, במעשה שקרה בביתם לפני שנתיים בערך.",

ראש הישיבה עצר, ניכר שהוא עומד להם דברים חשובים שהם לא ידעו.

"אני שוקל היטב עם לספר לכם את הדברים." הוא אמר בשקט.

"את הסיפור אפילו  חלק מהצוות אפילו לא יודע, אבל לכם אני יספר כי אתם חברים שלו וחשוב מאד שתדעו את זה."

נריה שמשון ודוד, שמעו בפליאה את דבריו של רה"י התגלה להם פרט חשוב ביותר במעשה של מתן שלא ידעו עליו קודם. אפילו דוד התייחס לעניין ברצינות.

הרב גליצמן המשיך בדבריו.

"משפחת גורן, המשפחה של מתן, מונה חמישה אחים, מתן הוא לפני אחותו הבכורה, ציפורה, שהיא כבר בת 22, לפני שנתיים בשלהי החורף ציפורה נעלמה, היא ברחה מהבית, גילו שהיא יצאה עם ערבי, את הערבי הזה היא כנראה הכירה בחנות שעבדה בה, הוא נמשך אליה והתאהב בה, ופיתה אותה לבוא איתו לכפר שלו, ומאז היא נעלמה ולא חזרה יותר." הוא הפסיק לרגע, נריה וחבריו עיכלו בתדהמה את הדברים.

"הסיפור שבר את מתן ביותר, הוא כנראה היה קשור מאד אל אחותו הגדולה, והיעלמותה גרם לו צער ושבר, עכשיו כל על הבית היה מוטל עליו, אחותו הבכורה שעד ניהלה את רוב עבודות הבית, עזבה את הבית, ומתן עכשיו נהיה הבן הגדול, והיה צריך    לעשות את רוב העבודות בבית ולשמור על אחיו הקטנים כשהוריו לא בבית וכיוצא בזה הוא היה רגיל לגדול כילד מפונק, והיה לו מאד קשה עם זה, אפשר לומר שזה ממש שבר אותו, ואז התחילו הבעיות בבית, הוא היה רב עם ההורים שלו הרבה ולא היה מוכן לשמוע להם, הוא התמרד, ואח"כ הבעיות המשיכו בלימודים, הוא איבד את הטעם בללמוד, הוא עשה צרות למורים כמו שאתם יודעים, אני ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא אטם את אוזניו ולא רצה לקבל, אני בהחלט מבין אותו, וככה הוא המשיך להתדרדר, הוא התחבר לטיפוסים  מפוקפקים, כמו שנריה סיפר לי, ואז החליט לברוח יחד עם אדם שאנחנו מנסים מיהו ולחקור איך הוא מתן קשור אליו ואיך הכיר אותו. בינתיים אנחנו מנסים לעשות כמה שאנחנו יכולים, ואנחנו ממשיכים לפעול בעניין."

משהו גרם לראש הישיבה להפסיק בדיבורו.

הנייד שלו צלצל.

"סליחה רגע." הוא אמר לשלושת תלמידיו וענה לשיחה.

"ר' בנימין גליצמן." אמר הדובר מהעבר השני של הקו.

"כן." ענה ראש הישיבה.

"ר' בנימין, יש עוד חצי שעה ישיבת צוות דחופה ביותר במשרד של יד- לאחים, חשוב שתגיע, תודיע גם לר' צבי כהן, אני רוצה לראות את שניכם שם."

"בסדר גמור." אמר הרב גליצמן. אני אשתדל בעז"ה להגיע. אודיע גם לר' צבי, תודה והתראות."

ראש הישיבה החזיר את הנייד לכיסו ואמר לשלושה.

"אני מצטער אבל אני חייב לעזוב אתכם כרגע, תחשבו על מה שסיפרתי לכם אנחנו נדבר בהמשך אי"ה, להתראות."

הוא השאיר אותם במשרדו, אחוזי הלם גם מהסיפור שהרגע שמעו ועוד לא עיכלו אותו.

הם יצאו מהחדר בשתיקה והלכו לשיעור הבא שלהם, מהרהרים בסיפור המפליא שראש הישיבה סיפר להם.

שלושתם הבינו היטב את נפשו מתן, ורצו בכל מאודם שיחזור אליהם לישיבה.