בע"ה יתברך! יום רביעי ח' באב ה-תשס"ט
בפריחתה - עולה היא מעלה מעלה,
תמירה ויפה
גבוהה מכל עשבי השדה.
בפריחתי - נשמתי מתעלה,
גדלה, מתעצמת,
משפיעה טוּב על סובבי.
בנבילתה - מושפלת עד עפר,
עלי כותרתה נבלו זה מכבר,
והם מקומטים, כמו מתביישים.
בנבילתי - נפשי שפלה,
קומתי שחה, עיני כבויות,
מראִי מעיד על חסרונו.
ואני - כמו חמנייה
מוציאים את גרעיני נשמתי,
קולים אותם, ומפצחים -
אחד לאחד.
(אם מישהי מוצאת כאן הקדשה היא מוזמנת [מלכתחילה לא הוקדש.].
נכתב בהשראת החמניות של הכפר לובן...)
תגובות
אשמח לקבל הסבר.. :)
כתיבה יפה מאד!
קצת צפוי הנמשל לאורך השיר ולכן אולי היה כדאי לטעמי להבליע אותם איכשו ביחד.. אבל לא ניסיתי לקרוא את זה אחרת ויש מצב זה יהרוס.. בכולופן המשל ברור מאד וחי, רגוע כזה אז זה לגמרי מכפר =)
מחכה לביאור........
הצלחות בהמשך!!
יפה כ"כ!!!
קודם כל ממש יפה. באמת לאורך כל השיר אתה דובק בדימוי שלך לחמנייה וזה מצוין, בכלל יפה שבהתחלה אנחנו לא מבינים על מה אתה מדבר, מי זו ה'היא' הזו ורק ברגע הסופי כותב את השם ממש.
הדבר הראשון שעלה לי זה שבסוף:
"ואני - כמו חמנייה
מוציאים את גרעיני נשמתי,
קולים אותם, ומפצחים -
אחד לאחד."
יש משהו שנעצר בין ה"אני כמו חמנייה" , להמשך שהוא מאד חזק כיאה לסיום,אך ה"מוציאים.." הזה של ההתחלה קצת פחות זורם, לא עולה לי דרך לשכתוב, לך בטוח תהיה.
באופן כללי השיר באמת עם רעיון חזק, ברור, אמיתי, (למרות שבסוף הוא קצת פונה לצד אחר משהיה נראה לאורך כל השיר) אהבתי את זה מאד. והכתיבה ישירה ,פשוטה ונקייה. מקווה שהובנתי, בהצלחה רבה!!
ב:הנמשל של הבית האחרון הוא לא מדוייק כמו בבתים שלפניו (ששם זה ממש ברור המשל והנמשל.) ולכן יותר קשה לי לפרשו, ננסה בכל זאת:
זה כאילו שאני רואה שכל העקרונות שלי והדברים החשובים לי שיש בנשמה שלי יוצאים ממני (לא אני מוצאיה אותם) ונהרסים לגמרי.
ודווקא אני חושבת שהבנתי את ההסבר... יפה מאד מאד!! בית חזק..
[מקדישה. לי. :)]
רק התאריך, למעלה, תקטיני ותזיזי שמאלה או משו.
זה הורס את הרצף של השיר...
שכוייח.