בע"ה.
כשאהבתי דיברתי. שמחתי ודיברתי. כאבתי, בכיתי ודיברתי.
וכשאהבה שלי הפכה לשנאה, כבר לא אותו דבר.
עדיין אליך, כבר לא מדברת--
צועקת.
בוכה וצועקת. מתייסרת.
הייתי כ"כ לבד, לא רציתי להאמין בך, לא האמנתי בכח.
ופעם אחת, כשנשברתי, מתוך הדמעות צעקתי אליך,
עליך.
ולשנייה תפסתי את עצמי והבנתי
שאולי אני שונאת אותך, אבל אני צריכה אותך.
אני יכולה לאהוב, יכולה לשנוא
אבל אף פעם לא יכולה בלעדיך.
אפשר להיות בעד ה',
אפשר להיות נגד ה',
אבל א"א להיות מבלעדי ה'.
תגובהתגובות