נריה לא יכול היה להתרכז בשיעור.
הוא חשב על הסיפור שהרב גליצמן סיפר להם על אחותו של מתן, שנישאה לערבי.
'מה גרם לה לצאת עם ערבי?' מה בחורה דתייה מוצאת בערבי הזה, שבוודאי שונא ישראל.' הוא חשב.
'אולי גם אצלה התעוררו בעיות באמונה.' הרהר. 'בוודאי גם היא עברה משברים קשים והתקשתה להתמודד איתם, ולכן החליטה לעזוב הכל ולברוח לכפר ערבי, ר"ל.'
נריה כסס את ציפורניו.
'ועכשיו גם האח הבא, מתן, עובר משבר דומה, ובורח להודו, מי יודע אם זה לא ימשך הלאה לאח הבא ח"ו, המשפחה עלולה להתפרק.'
נריה המשיך לכסוס ציפורניו מבלי משים.
'מתן באמת מסכן.' הוא חשב. 'לא פשוט להתמודד עם אחות שברחה מהבית ועוד נישאה לערבי. זה לא עד מפליא עד מאד שגם הוא ירצה לעזוב את הבית.'
הצלצול להפסקה קרע בבת אחת את חוט מחשבותיו.
* *
*
בחדר הישיבות של ארגון יד- לאחים התכנסו עשרה אנשים, הרב בנימין גליצמן ראש הישיבה והרב צבי כהן המחנך של מתן, נריה וחבריו גם הם נכחו ביניהם .
יושב ראש יד-לאחים, ר' שמעון פולק, יהודי חרדי בשנות הארבעים, אדם גדול ורחב גרם, בעל זקן ג'ינג'י מסודר, פתח את הישיבה.
"התכנסנו כאן כולנו בקשר לאישה ציפורה גורן, הכלואה בכפר הערבי 'דיר אל קסאם' מזה כמעט שנתיים."
הנוכחים הנהנו והקשיבו להמשך דבריו.
הרב גליצמן ור' צבי כהן הסתכלו איש על רעהו במבט משמעותי.
"אם אתם זוכרים, לפני שנה חצי יצאנו לפעולת החילוץ, שחלק מהנוכחים כאן השתתפו בה, שלצערנו כשלה, אך צריך להודות על הנס שיצאנו מהכפר העוין כמעט ללא פגע, שלמים בגופנו ובריאים בנפשנו."
הנוכחים בחדר שוב הנהנו והוא המשיך בדבריו.
"מהפעולה הזאת אנחנו מפיקים לקחים ולמדים מהטעויות ששגינו בהם, ויודעים כיצד לתכנן את הפעולה הבאה כדי שלא יקרו שוב תקלות."
הוא המשיך. "ציפורה משדרת אותות מצוקה מהכפר הערבי שבו היא נמצאת, לפני כמה זמן היא הצליחה להתקשר לאביה והיא סיפרה לו שבעלה מכה אותה ומתעלל בה, עלינו על מקור השיחה, היא נעשתה מטלפון ציבורי, כנראה אסרו עליה לדבר עם אנשים מטלפון בביתה מחשש שמא תדבר עם גורמים שיבואו לחלצה ולהוציאה מהכפר, לכן נאלצה להשתמש בטלפון ציבורי בשעת לילה מאוחרת, בקיצור ציפורה זקוקה לחילוץ מיידי, אני חושב שכבר בשבוע הבא נצא לפעולת חילוץ, אסור לנו יותר מדי להשתהות, כמובן אסור לנו להיות פזיזים, כבר נכשלנו פעם אחת לצערנו, אנחנו צריכים לשקול ולחשב היטב כל צעדינו, ואז נהיה מוכנים בעז"ה לצאת למבצע."
הוא סיים את דבריו ונתן לנוכחים לשאול שאלות.
אחרי שעה הישיבה נסגרה.
* *
*
ג'ק ומתן סעדו את ליבם במסעדה בשרית בעיר אגרה שבהודו.
מתן הציץ בתפריט.
הוא ראה שם כל מיני סוגי לחמים שונים, לחם שנקרא 'צ'פאטי', שג'ק הסביר לו שזה לחם מאד נפוץ בהודו, העשוי מקמח מלא, מבצק ללא שמרים, שטוח ודק ונוהגים "לנגב" איתו מאכלים או לקחת בעזרתו מאכלים אחרים, או לחם שנקרא 'נאן', ג'ק אמר לו שזה לחם שטוח ועגול שמכינים אותו מקמח חיטה, קצת יוגורט ושמרים, ולפעמים נוהגים להוסיף לו עוד תוספות כגון מילוי בשר, ירקות או גבינה.
מתן עבר לבשרים.
"יש פה את כל סוגי הבשרים חוץ מבשר פרה שאותו אני רגיל לאכול בארץ." אמר.
ג'ק הנהן. "כן, בהודו הפרה נחשבת קדושה, כשהיא עוברת ברחוב כולם חייבים לעצור ולתת לה לעבור, לכן גם אסור לשחוט אותה. אבל יש סוגי
מתן הציץ שוב בתפריט. הוא די נגעל.
התפריט כלל סרטנים מבושלים, שפרימוסים, צפרדעים מטוגנות...
מתן העדיף לגרוע עיניו מהמשך הרשימה, אבל בסוף התפריט הוא גם ראה בשר חזיר ברוטב, וזה גירה אותו, הוא נזכר במדרש 'אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי אלא שאבי בשמים אסר אלי' )משהו כזה..). אומרים שבשר חזיר זה טעים מאד,
עכשיו לאחר שהוריד את הכיפה הוא הרגיש חפשי לוודא אם זה נכון.
הוא אמר לג'ק שיזמין בשבילו קצת מהצ'פאטי, סלט, אורז, ובשר חזיר.
ג'ק ניגש למלצר והזמין שתי צלחות בשבילו ובשביל מתן.
הם תפסו שולחן לשניים והתיישבו לאכול.
מתן התחיל לאכול. בהתחלה הוא טעם מהצ'פאטי, היה לו טעם די יבש, אז הוא 'ניגב' עם הסלט והאורז. הוא עבר לבשר. מתן תהה אם עליו להרגיש נקיפות מצפון כשהוא נוגס בבשר החזיר, הוא אמר לעצמו אני מילא כבר מחלל שבת, אז לא יקרה כלום אם אני יאכל חזיר, אבל משהו בלב אמר לו שאח"כ הוא ירגיש נקיפות מצפון על זה שהוא אוכל מאכלות אסורים.
ג'ק ראה שהוא מתלבט. הוא אמר לו."נו תאכל, מה אתה בוהה בבשר כמו גולם, יאללה תאכל כבר, תדע לך שבשר חזיר זה אחד הבשרים הטעימים." וכדי להוכיח לו, הוא לקח נתח גדול מהבשר והכניס לפיו ברעבתנות. הוא ליקק את אצבעותיו בקולניות כדי להראות לו עד כמה זה טעים.
לבסוף מתן לקח חתיכה מהבשר. זה אכן היה לו טעים, אך היה לו טעם אחר לבשר הזה, טעם לא רגיל, טעם של חייה טמאה, הוא הרגיש את זה בכל ביס שנגס.
ג'ק הביט בו בסיפוק בכל עת שאכל מהבשר.
לפתע ג'ק נזכר שהוא צריך להתקשר בדחיפות אל הבוס. הבוס רצה להודיע לו משהו חשוב. איזה שינוי בתכנית או משו כזה.
הוא רצה לחייג אליו, אך קודם הוא צריך להיפטר ממתן לכמה זמן.
הוא צריך למצוא דרך להתחמק ממנו מבלי לעורר את חשדו.
הוא אמר לו שהוא הולך לקנות סיגריות בחנות סמוכה.
ג'ק יצא מהמסעדה והתרחק עד שהיה רחוק מטווח עינו ואזנו של מתן.
הוא חייג את המספר של הבוס.
הבוס ענה לו. " אוהו טוב שהתקשרת. תשמע יש שינוי בתכנית, אתם חוזרים מחר בבוקר לארץ." אמר.
"מה, למה? מה קרה? התכנון היה להמשיך לטייל עד סוף שבוע לפחות." אמר ג'ק.
"כן אני יודע, אבל יש לנו מקורות שיד לאחים מתכוונים לצאת לפעולת חילוץ בזמן הקרוב." אמר הבוס. "אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להשמיד את הרשימה, ומתן הוא זה שיבצע את זה."
ג'ק הבין.
הוא אמנם תכנן להמשיך עוד לטייל, היו לו עוד כמה מקומות יפים להראות למתן, אך מתן צריך לחזור לארץ כדי שיבצע את המשימה שהטלתי עליו.
הוא תהה איך הוא יקבל את זה, הוא בטח נורא יתאכזב, בוודאי היו לו ציפיות להמשיך לטייל.
"יהיה לו קשה לקבל את זה, אני מקווה שהוא לא יתמרד."
הבוס אמר. "מתן מצידו הסכים לבצע את המשימה, נכון? אני סומך עליך שתודיע לו בצורה הנכונה, שתהיה לכם טיסה נעימה." הוא ניתק.
ג'ק רצה התכוון לחזור למסעדה, אך כדי לא לעורר את חשדו של מתן, הוא הלך לקנות סיגריות ורק אחר כך חזר למסעדה.
מתן ישב שם, מחסל את בהנאה את שאריות הבשר.
הוא הרים את ראשו מהצלחת והבחין בג'ק שחזר עם חפיסת סיגריות של טיים.
"כמה זמן לוקח לקנות סיגריות ולחזור." הוא רעם בחיוך.
"פטפטתי קצת עם המוכר." התנצל ג'ק בחיוך מאולץ והציע לו סיגריה.
הוא חשב איך להודיע למתן את הבשורה. עדיף להודיע לו בסוף היום כדי לו להרוס לו את המצב רוח של הטיול האחרון שלו בהודו.
תגובות
אין לי כוח לקרוא מההתחלה..חבל.
באמת סיפור יפה נשמע..לפחות הקטע הזה:)
אהבתי את העלילה היא ממש יפה!
כדאי שתשים לב לשגיאות כתיב כמו: לו במקום לא, לפעמים אפשר להבין לא נכון את המשפט בגלל כאלו שגיאות.
תמשיך!!