שִׁירָת הַתְּשׁוּבָה

...וּכְּשֶׁיָשִׂים הָאָדָם עַל לִבּוֹ, מִי הוּא וּמִי בוֹרְאוֹ - יְכַרְכֵּר וִיְפַזֵּז אַחֲרָיו עַד מְאֹד, וְיִרְצֶה לְהִתְדָּבְּק בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וּבְזִיו שְׁכִינָתוֹ וְאוֹרוֹ הַגָּדוֹל. עַל כֵּן יִתֵּן אֶת לִבּוֹ בִּתְשׁוּבָה, לְזַכְּךְ נַפְשׁוֹ וּלְטָהֳרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ אוֹר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ וְכָל זֹאת מִתּוֹךְ אָהֲבָה וְעֶרְגָּה, שְׁקִיקָה, כְּמִיהָּה וְכִסּוּפִים הַמְּנַגְּנִים בְּהַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה כְּנַחַל, תּוֹךְ שִׂמְחָה הַמְהוּלָה בְּעֶצֶב נִסְתָּר [על חטאיו]. וּלְאַחַר שְׁיִתֵּן לִבּוֹ בְּאוֹתָהּ תְּשׁוּבָה, תָּרוּם (תָּרִים) וְתַגְבִּיהַּ זוֹ עוֹלָמֵנוּ; וְנִזְכֶה אָז כֻּלָּנוּ לִרְאוֹת בְּאוֹרוֹ, וְלִשְׁמֹעַ כֹּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמֵר לְפָנָיו שִׁירָה חָדָשָׁה!