שלום רבוני
אלול היום, אני יודעת שאלול כאן כבר כמעט שבועיים, ובכל זאת, היום אני מרגישה אותו קצת יותר.
קצת, זו אולי הגזמה קלה. טיפונת. פשוט היום הכנתי עם ביתי את התיק למחר, ליום הראשון ללימודים והיא התבקשה להביא מחברת חגים. כבר ביום הראשון יתחילו ללמוד לקראת ראש השנה והימים הנוראים שעוד עתידים להגיע אלינו, כל כך בקרוב.
עטפנו את מחברת חגים בסגול, אלוקי, זה הצבע שהיא רגילה עוד מהתקופה שהכתיבו לה את צבעי העטיפות. הייתי זקוקה לחפש נואשות עטיפה סגולה דווקא, אחת, לא ייתכן לחוש את חגיגיות המחברת, את חגיגיות הימים, את חשיבות הימים, את יציאתך אלי, לשדה. שוחחנו על חשיבות הימים הללו, המשמעות שלהם, אבל אני יודעת שאלו שיחות שאינן שלי, אני מדקלמת אותן כבר די הרבה זמן,ומנסה להשמיע אותן גם לעצמי, אולי אבין, אזדעזע?
ממתי הפכתי מביתך הקרובה והאהובה לבת שיצאה לגלות וזקוקה למקשרים ומתווכים כדי להתחיל ולחוש משהו משלך? מתי חדלתי להתפלל בכוונה, ומתי חדלתי להתפלל כמעט בכלל?
אני לדודי ודודי לי, כיצד?
איך עושים את הצעד הכל כך נדרש אליך?
רעייתך.
תגובות
ולחוש שאת רוצה. אפילו טיפונת.
ובורא עולם יושיט אליך את ידו ויראה לך את הדרך אליו.
שנה טובה!
מאחלת לך שתרגישי את אלול בצורה הכי מוחשית שיכולה להיות ותזכי לשנה טובה ומתוקה גשמית , והעיקר - רוחנית!
יישר כוח!