קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק

נַפְשִׁי חִכְּתָה

עַד-עֵת קֵץ

בְּדַּלְתִּי נִשְׁמַע קּוֹל--

הֲקוֹל דּוֹדִי הוּא הַדּוֹפֵק?

אַחֲרִישׁ אוֹזְנַי

אַעְלִים עֵינִי

לֹא אֶשְׁמַע עוֹד הַקּוֹל

עַל דַּלְתִּי, עַל חַלּוֹנִי

עַזָּה כַּמַּיִם אַהֲבָתִי

עַזָּה כַּמַּיִם כְּמִהַתִי

אָכֵן הָיָה זֶה קוֹל דּוֹדִי

אֵצֵא הַשָּׂדֶה,

אֲחַפְּשָׂה דַּרְכּוֹ

בְּאִבֵּי הַנָּחַל אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ

בֵּין קְנֵי הַסּוּף אָשִׁיר, אֲזַמְּרָה לּוֹ

וְהָיָה לֹא שָׁמַעְתִּי בּוֹאוֹ

וְהִנֵּה,

שׁוּב הַקּוֹל

דּוֹפֵק עַל דַּלְתִּי

פִּתְחִי לִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי

[קוֹרֵא וְחוֹזֵר הוּא בִּשְׁמִי]

וְהָיָה, אֲקְשִׁיבָה הַקּוֹל

וַתִפְתַח לוֹ נַפְשִׁי

וַיֵצְאוּ בְּמָחוֹל