פורסם בתאריך כ"ו בתשרי תשס"ז, 18.10.2006
ב"ה
ח"י אלול תשס"ו
וצדקה תהיה לנו
וחיות תתן לנו
ותאיר במחתך
את אהבתי הצובטת
ותחיה באורך
את מרירות כיסופי.
ביום הח"י
תמתיק
את מר דמעותי,
ובאהבתך אלי
ובערגתי אליך
תנגב באהבה
את קצף גליך
מלחיי האדומה
הרטובה.
ולי בשמחה
תישק בשפתיך.
ואליך ושלך.
באהבה.
תגובות
למה אתה לא נותן שמות?
לפעמים לכותרת יכולה להיות המון משמעות והיא יכולה להוסיף המון לשיר. אולי קשה למצוא את האחת הנכונה אבל משתלם.
כי השיר לא מתוכנן אצלי, הוא פשוט יוצא ככה - ישר משפריצות מלים מהלב דרך האצבעות והעט, זה לא משהו מתוכנן שאני נותן לו שם מראש ואחר כך זה גם נראה מוזר לתת שם לאיזה משהו כזה שפתאום יצא.
תודה בכל אופן
זה ילד!!
לפי-דעתי זה מוסיף. אתה תעשה מה שאתה חושב עם השירים שלך.
זה דוקא חלק ממה שכיף בשיר, אפפשר לא לאהוב אותו, לשנות, לתקן ואם ממש רוצים אפילו לקמט טוב טוב ולקלוע (או לפספס) ישר לפח, או לקרוע למלאנתלאפים חתיכות קטנות, ואם רוצים להיות ממש ממש רומנטיים אז לשרוף אותו.
ברוך ה' ששיר זה לא ילד, כמה נפלא! ואם רוצים - אז ממש לא חייבים לתת שם. אבל באמת כמו שכתבת - כל אחד יעשה מה שהוא רוצה בשירים שלו. :)
כשהשיר כבר מעובד עד הסוף ומוכן, הגיע למקסימום שלו, אז הוא ילד.
עד אז אפשר לשנות ולהתעלל בו כמה שרוצים.
אני לא יודעת מה איתך, אבל אצלי, אם הם הולכים לפח זה עוד בשלב הטיוטה הראשונית...
מילים: יהונתן גפן
לחן: יוני רכטר
כמו הצחוק.
זה מתחיל מבפנים,
ומתגלגל החוצה
איך שיר נולד?
כמו תינוק,
בהתחלה זה כואב,
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים, ופתאום -
איזה יופי,
הוא הולך לבד,
איך שיר נולד?
כמו תינוק.
(ילדה במקרה הזה)
/Mosaic/Read/1290