מִמְצוּלוֹת מַיִם אַדִּירִים
קְרָאתִיךָ,
אָחַזְתִי אֱמוּנָתְךָ - לָיְלָה
וּלְעֵת בֹּקֶר מְצָאתִיךָ.
מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים
חָזִיתִיךָ,
אָחַזְתִי אֱמוּנָתְךָ - לָיְלָה
וּלְעֵת בֹּקֶר הוֹדְיתִי לָךְ.
כָּגַּחֶֽלֶת יִלְחָשׁ לִבִּי,
כָּאֵש תִבְעַר נַפְשִׁי
אֵלֶיךָ,
אָהַבַתִּי אֵלֶיךָ לֹא תָסוּר;
לֹא יְכַבּוּהָ מַיִם,
לֹא יִשְׁטְפוּהָ.
כִּי אֵלֶיךָ כַּמַהּ לִיבִּי,
כִּי נַפְשִׁי צָמְאָה לָךְ.
*שיר זה כתבתי לפני ארבע שנים, בהיותי בכיתה ח' ובתחילת דרכי בסגנון השירה שלי כיום.
אשמח אם תתייחסו לשיר בעדינות הראויה... :)
תגובות
כנראה זה בדם :) דברים שנולדים איתם - צריך לנצל..
לדעתי זה יפה מאד! ממש לא שמתי לב לצחילתה של דרך...
יש מצב שזה היה בעולם קטן פעם?
פשוט מהמם!
ההערה היחידה שיש לי, היא שבבית האחרון יש קצת יותר מדי סימני פיסוק.
וואי, בכיתה ח'.. :) מדהימה אחת.
שמחה שאהבתם.
תודה לכם, מועדים לשמחה.:)
אהבתי מאד.
אני חושבת שיש בשיר שלך תיאורים מנוגדים, אבל לא סותרים. (וזה מה שעושה את זה מעניין) כמו למשל שאת כותבת את המקום שממנו מתחילה האהבה שלך לקב"ה: "ממצולות מים אדירים.. קראתיך.. מקולות מים רבים חזיתיך..". וממשיכה "כאש תבער נפשי..אהבתי אליך לא תסור.. לא יכבוה מים.." האהבה ממשיכה דרך מוטיב האש ומצליחה "לחיות" בשלום עם מוטיב המים. זו אהבה שכל הכוחות הקיימים בה מתחברים יחד למען מושא האהבה.