גברים ונשים: מבוא

סיימתי לכתוב "מכתבון" בנושא, אשר ענה על שאלה פמיניסטית כלשהי, אז רק אביא חלק ממה שאמרתי כבר,(בשינויים מועטים. ומחילה על הגאווה) :

...אין הבדל של נפש זו או אחרת בתורה. ערך כל הנפשות כולן יקר מזהב ומפז, בין איש ובין אשה. התורה מאז ומעולם נהגה ביחס הוגן (ולא, כפי שנוהגים רבים לחשוב - כי נהגה באופן מפלה). התורה מכבדת ומעריכה את האשה, ודווקא מפני זה היא אוסרת/מחייבת אותה בדברים מסוימים.

רעיון הפמניזם המחלחל לתודעתנו כרעיון אצילי, יפה ונאה ביותר, אינו אלא טעות! הרי לא ייתכן שנתייחס לאיש כמו שנתייחס לאשה, ואם ננהג כך - נגרום ונביא שורה של עוולות, מפני שלא מתיחסים לאשה כפי שמגיע לה - אלא כפי שמגיע לגבר. וברור שאין כאן עניין של הפליה, רק התיחסות שונה למקרים שונים, ליצירות שונות. שתיהן נאות, שתיהן מעולות, שתיהן אהובות ונחמדות! ולשתיהן, מה לעשות, צרכים שונים. לא מפאת גודל חשיבות זו על האחרת, אלא מפני יעוד שונה.

ממילא, כל מה שנאסר/נתחיב על האשה, לא נעשה מתוך נישאות הגבר, אלא מתוך הבנה שלאיש ולאשה תפקידים שונים.

מחכה להמשך... :)

אמנם הזכרתי את דעות השמרנים והפמיניסטיות במבוא, אולם לדעתי היחסים בין גברים לנשים נהיו כה מורכבים בתקופה המודרנית שאי-אפשר להתיחס עוד לנושא בפשטנות כזאת או אחרת.