כַּשֶּׁמֶן הַגָנוּז

יוֹדַעַת,

כִּי מֻכְרַחַת הִיא וְטוֹבָה הַצָּרָה,

אַךְ אֵינֶנִּי מְסֻגֶּלֶת לְהָכִיל בְּתוֹכִי רֹב תָסְמִינֵיה.

וְאוּלָם, כְּמוֹ הַשֶּׁמֶן הַגָנוּז בְּתוֹךְ הַזַּיִת,

כָּךְ תְּשׁוּבָה וּגְאֻלָּה גְנוּזוֹת בָּחֲבָלִים:

חֶבְלֵי חֵטְא, חֶבְלֵי גְּאֻלָּה. חֶבְלֵי מָשִׁיחַ!

וּכְמוֹ שֶׁהַזַּיִת מֻכְרָח לִיְצִירַת הַשֶּׁמֶן,

כָּךְ גַּם הֵם מֻכְרָחִים,

וּבְכָל זֹאת כּוֹאֲבִים הֵם עָלַי.

כּוֹאֲבִים.

וְלוּ נִזְכֶּה לִתְחִיָּה וְשִׁיבָה בִּמְהֵרָה,

לְהִתְנוֹסֵס וּלְהַחֲזִיר עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ.

כֶּתֶר תִּפְאֶרֶת, נֵזֶר רֹאשֶׁנוּ;

כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ.

*לא טעיתי, זהו איננו שיר אלא קטע אשר "אימץ" כמה ממאפייני השירה.

קטע זה נכתב לאחינו החילוניים. ומקורו מכוון לאדם חילוני ש(סוג של...) הכרתי, מתוך כאב על דברים שאמר.