בס"ד
גלים.
מציפים, עולים, גועשים, באים.
כל הזמן זזים, נעים.
גם הטובים, גם הרעים.
יש גלים שלווים,
-טובים-טווים-אינם טובעים- אוהבים, חווים.
והאחרים,
מציפים, גועשים אל החופים, טורפים,
כמעט את כל הקלפים.
הגל הטוב, השלוו האוהב, מתקרב
ואז, בא הרע, רעב
מציף, גועש, חובל.
ורב החובל?
נסחף, נדחף, מתערבל
כי זאת אינו יודע,
שכדי לתקן את שביצע הרוע
צריך לא רק לתקן בסוף המעשה,
אלא להתגבר על הגל שמאיים לכסה,
לגדוע
מרים ראש, פותח לוע.
צריך להפוך את אי המאזן
לאי של מאזן.
השיר הזה עמוק מני ים.
הערה קטנה: אתם יכולים לחפור בשיר, לבקר אותו, מצדי גם בתוכו. אני אשמח להארות והערות, לא לניתוחים- רק להצעות ליעול.
(אני באמת אשמח לביקורת על החרוזים וכאלו.)
תגובות
החרוזים די טובים (למעט כמה קטנים)
הדימויים יפים אבל טיפה מלאים
חוצמזה אני אוהבת את זה! ההערה שנונה והקטע הכי יפה זה:
"-טובים-טווים-אינם טובעים- אוהבים, חווים."
ד.א. השיר הזה הזכיר לי איזה שיר שכתבתי פעם..
קיצור בצי עשי חייל!
אהבתי מאוד את הדימוי שבשיר, זה שיר ממש עם עומק, אם רק מתבוננים בו מקרוב...
אשריך, יפה מאוד!
בהצלחה רבה רבה בהמשך!