וָאָבוֹא

הצמצום בשיר מעולה והתוכן חזק עם יראת שמים אמיתית. בבית ראשון, לא התכוונת נדמתי עם שני קמץ מלשון דומיה? ופרץ פרוץ יפרוץ - פרוץ בקמץ ועם חולם מלא. קדוש קדוש קדוש, כדאי לכתוב ללא נקודות מבדילות. בתם כותבים עם חולם חסר.

וָאָבוֹא
אֶל-בֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט
וַתִּשְׁתּוֹחֲח נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי

--> משהו בתחביר קצת לא מסתדר לי,
אני לא מצליח למצוא משהו טוב יותר
אבל חסר לי מעין תיאור מחבר בין
עצם ההגעה להרגשה. וכנראה "כל"
ההערות יסתיימו במינוריוּת בלתי
רגילה. השיר באמת טוב, לא
שזה חידוש אצלך בל"ע.
כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל הֶהָמוֹן קוֹרֵא
קָדוֹשׁ
---> אני צודק בתיקון הרווחים בתוך השורה?
בהנחה שמרפי לא יסדר את זה גרוע..
האפקט הזה מזכיר לי פסקה מתוך שיר תפילה כלשהוא,
אבל "בגיל שלי" הזיכרון שחוק כבר..

וְנִדְמֵיתִי. ---> מצטרף לשאלה של אוהב אמת,
גם קראתי את זה כמו שהוא הבין
שזה צריך להיות באופן אוטומטי.

וָאָבוֹא,
וּפֶרֶץ פְּרֹץ יִפְרֹץ
וַיִּשָּׂאֵנִי בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל
קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ.

--> שורות הדוקות ובנויות מאוד טוב,
הצדקת את המונח שירה מקראית ולו בשורות כאלו.
[הורדת הכובע {שאין ש}לי]

וּבַעֲצֶרֶת פִּי - אַךְ לִבִּי יִלְחָשׁ.
יְמַלְּמֵל הוּא בְּתוֹם
צֵאתִי לְשָׁלוֹם.
צֵאתִי לְשָׁלוֹם.

---> את האמירה האחרונה בכוונה השארת פתוחה להבנה רחבה או שכן אפשר למצוא כאן כיוון חד משמעי?

שיר ממש טוב.

חיממתם את לבי ושמחתם אותי מאוד בתגובותיכם.

להלן מקצת ההסברים והבהרות, לכל מאן דבעי:
א. ונדמיתי - "ואומר אוי לי כי נדמיתי..." (ישעיהו ו, ה), וצ"ע במפרשים שם.
ב. צאתי לשלום - מבוסס על ביאורו של האדמו"ר מגור זצ"ל (בעל ה"לב שמחה"), והסברו על דבר אמירת "צאתכם לשלום" ב"שלום עליכם" הנאמר בערב שבת. שאגב, ביאור זה עצמו מבוסס על התוספות במסכת סנהדרין לז, עב.

*בדבר ה"קדוש" הראשון בכוונה מצוי עם הזחה לפניו.
*בדבר ההפרדה על ידי הנקודות, הנקודות הן משמעותיות מבחינת ההרגשה שאחזה בי בעת כתיבת השיר. שיר שאגב, כתבתי על תפילותי בבית הכנסת, בנסיון לתאר החוויה והרישומים.

שוב תודה לכלולכם: אוהב אמת, בלה, יעקב...
שבת של השלום והברכה, לכם ולכל בית ישראל
שפע קדושה, ואך אור וטוב.

א. נדמיתי פירושו אבדתי. בבית הראשון המלה ונדמיתי יכולה להתפרש רק כחלק מהמחשבה ותשתוחח נפשי (אחרת השיר חסר הגיון). זו כתיבה קצת מסורבלת.
ב. פרץ פרוץ יפרץ - פרץ (ציווי) יפרוץ - עברית לא תקינה. פרוץ (שם הפועל בקמץ) יפרץ - עברית נכונה. זו דרך הלשון המקראית להכפיל פעלים, כגון שמור תשמור או זכור תזכור.
ג. תם מנקדים בחולם חסר. הצורה תום רק בכתיב ללא ניקוד.

שבת שלום

א. עיינת בישעיהו ו, ה?
ב. אז במקום חולם חסר, לשים קמץ קטן מתחת לרי"ש?
ג. כבר תקנתי...

:)
שוב תודה.

ישעיה אמר: אוי לי כי נדמיתי. והכוונה כמו משה רבינו שראה את הסנה ופחד שהוא חייב מיתה בגלל שראה את השכינה. אם זו כוונתך אז זה בסדר.

פרוץ לנקד - פ' בקמץ ולהוסיך חולם מלא.

רק חבל שעכשיו צריך להלחין מחדש... :)

אמנם זה לא מקובל, אבל ממילא הפרץ פורצים גדירות, ונראה לי שבדרך השיר, אם זה עוזר למשקל, אזי מותר.

יישר כח לאומרת שירה מחיית השירה והלשון :)

תודה על האישור
(ועל המחמאה... |מסמיק|)

שמי הוא רבקה.

(מתנצלת...)

א. יש לי הרגשה שאמרו לי את זה פעם, וכשנסיתי - זה לא צלח
ב. איזה כיף! עכשיו הצליח לי סוף-סוף... שוב תודה!

:):):)

איזה קסם של שיר!
אהבתי כל מילה!
שבת שלום ומבורך.

תודה רבה רבה

שבת של השלום והברכה
רוב טוב וקדושה. :)