שיחות על האגדה: רוח ההלכה

החכמתני ושמחתני על דבריך מרחיבי הנפש.

תודה רבה, שבת של השלום והברכה.
רבקה. :)

יצא לי לקרוא מסה מעניינת של ח"נ ביאליק: הלכה ואגדה (מסדרת "עם הספר", עמ' 195-207). בקוראי אותה, מיד נזכרתי בדבריך אלה, במיוחד במילים אלה:

"ההלכה הישנה שנפסלה יורדת אז שוב אל מצרף הלב ונתכת לאגדה - כיוצא בה או לא כיוצא בה - וזו חוזרת משם כשהיא צרופה ובאה לדפוסי המחשבה והמעשה, מקום שהיא מתגבשת שם שוב להלכה, אבל בדמות מתוקנת או מחודשת. ההלכה היא אפוא מעשה יצירה לא פחות מן האגדה. אומנותה היא הגדולה שבעולם: אומנות החיים וארחות חיים. חמרה - האדם החי לכל יצרי לבבו; אמצעיה - החנוך האישי, החברתי והלאומי; ופריה - שלשלת ימים רצופים של חיים ומעשים נאים, פילוס ארח חיים בין מעקשים ועקלקלות של יחיד ורבים, הויה נאה של אדם הבעולם, מהלך חיים מתוקן"

רבי חיים טשרנוביץ, שנודע בשמו הספרותי רב צעיר, כתב שהמסה של ביאליק על ההלכה והאגדה עולה לדעתו על כל הדברים שכתב ביאליק בחלק הפרוזה, שרק בעלי הלכה מועטים מסוגלים לרדת לתוך עומק הרעיונות הנעלים שהביע שם, ושמצד צורתה וסגנונה היא שירה ממש, שירת ההלכה. ביאליק, עם כל התעסקותו בכתיבת שירים, היה מדרש אגדה הנובע ומשפיע טובה על סביבותיו כמעין מתגבר. ובכל זאת, היה בו גם הלכה, לא הלכה במובן הצר של המלה, אלא במובן עמוק ורחב יותר. זה ניכר במיוחד בספר האגדה שערך יחד עם רבניצקי, בו בחירת המקורות וסידורם היא תורה, הלכה ששימשה והדריכה את רוב בני העליות הראשונות שעלו לא"י ויישבוה מבלי שזכו לגדול במקום תורה.

ומומלץ לקרוא כל המסה. להתעמק בה ולהתענג על כל מילה.

|מתמוגג|

שבוע טוב ומבורך. :)

יישר כוח, נהניתי לקרוא את המאמר הנפלא והמאיר.
שבוע טוב ומבורך.