וּבִמְעוֹפִי לֹא אַרְחִיק נְדוֹד כִּי קָרוֹב הוּא לִי הַדָּבָר מְאֹד
בְּפִי וּבִלְבָבִי לַעֲשׂוֹתוֹ כִּזְמוֹר בְּהֵעָלוֹתִי אֵלָיו אֶל הַר הַמּוֹר
כִּי אֶל מָקוֹם אֶחָד נֵלֵךְ לְהָקִים שְׁלִישִׁי - מְקוֹם מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ
שַּׁחַר אֶל שַּׁחַר בָּעֲלָטָה יִקְרָא וּבְפִינוּ יִקְרָאֵנוּ קוֹל רִנָּה
בְּתֹף וּבִמְחוֹלוֹת נִצְהַל יַחְדָּו, בִּכְסוּת לָבָן יָבְהִיק מִפָז
וּבִצְעָדֵי גִּילָה וּבְצִלְצְלֵי - שָׁמַע עוֹד יִשָּׁמַע קוֹל חָתָן כְּקוֹל כַּלָּה
תגובות
סליחה על הלע"ז בכל מקרה :).
תגובה מושכלת תבוא בלי נדר.
אהב אמת - זו כבר איננה הפעם הראשונה שאתה מאיר (לא, זו לא שגיאה, אלא לשון אור...) לי בדבר שכלנותי. המוזר ביותר הוא, שאינני אדם שכלתני כלל. עוד יותר מוזר, שדווקא בשירים שיצאו מנבכי נשמתי, בלא כל מחשבה או מאמץ שכלי כלשהו, דווקא שם את מאיר לי על כך.
מעניין. :)
בתקווה להשתפר להבא,
רבקה.
תודה.
עלי והצליחי בהמשך...
שימחתם אותי עד למאוד. :)
תראי, אני לא בקיא מספיק לצערי במשלב השפה הזה עד כדי כך על מנת לחבר ממנו שיר,
למרות שבעבר אולי הייתי מעורה מספיק. כך שלדבר על מה חסר ומה לא חסר לי קצת לא הוגן.
נקודה ראשונה אוהב אמת העיר ולקח לי זמן להבין איפה בדיוק זה מופיע, יש כאן חיוב למילים
יותר מאשר למסר ולעומק ולדעתי אני רואה את זה במקום שונה מאשר אוהב אמת. ואולי כן
כיוונתי לדבריו.
את ציטטת יותר מאשר שכתבת את עצמך ולי זה תמיד מציק לעין, אבל לרוב בכל מקרה זה
המקום שממנו את כותבת, לכן זה לא ממש הוגן שאני אעיר כשאני לא התנסיתי כבר הרבה
זמן במשלב לשון שכזה.
וכל המילים הארוכות האלה לא סותרות את התגובה הראשונית שלי.
השיר מוד יפה בעל שפה בוגרת נחמד ונעים לעין אך עים כך
פחות כתבת יותר צוטטת למרות הכול אחלה שיר
תעלי ותצליחי. גלית.
לגבי הארתך: השיר מאוד בוסרי (אחרי הכל, כתבתי אותו בהיותי בת 15-16), ומכאן גם נובעת ההפרזה במקורות - היות וניסיתי את מזלי בסגנון אשר אז היה מעט זר לי.
לא אחטא לאמת ואגיד כי עתה אינני חוטאת בארמזות-יתר, מה שכן, חשוב לזכור: גם שיבוצים, כאשר נעשים ונרקמים בחכמה ובתבונה רבה, מסוגלים ליצור יצירה חדשה וראויה לשמה. וכולי תקווה כי נזכה כולנו, ואף אני הקטנה, להגיע למעלה זו ביום מן הימים.:)
או בלשון חסידית: הקב"ה מעדיף יהלומים שאינם מלוטשים על יהלומים מלוטשים. כמובן שרוב המשוררים יחלקו על זה :)