בת פלוני פלוני- פרק א'

פרק א'- דיון בישיבה של מעלה

"גבי."

"כן רפי," אמר גבי.

"קיבלתי הודעה," אמר רפי והראה לו את הפלאפון שלו.

"יופי, אתה מאד מקובל," אמר גבי בציניות.

"לא, לא זה, תשאל ממי." רפי קצת נעלב. "נו נזרום איתך. ממי קיבלת את ההודעה?" שאל גבי.

"מהבוס," ענה רפי בטיפת גאווה. "אהה, זה כבר משהו אחר," אמר גבי. "מה הוא רוצה?" הוא שאל.

"הוא מבקש שנעלה עכשיו לחדר הישיבות, הוא אמר שזה דיון חשוב מאד,"

אמר רפי.

"אבל אני באמצע לשפוט עכשיו בן אדם מוזר אבל צדיק, שכל חייו הוא עשה מצוות וקבע עיתים לתורה וברגע אחד פשוט הרס הכל," אמר גבי.

"מה הוא עשה?" שאל רפי.

"הוא פשוט התאבד, אל תשאל אותי למה."

"למה?" שאל אותו רפי.

"אמרתי לך לא לשאול אותי למה, נכון?!" אמר גבי.

"לא, התכוונתי למה לא לשאול אותך למה," אמר לו רפי.

"ככה," ענה גבי.

"בכל אופן הבן אדם הזה כזה כנראה רצה לדעת איך נראה באמת גן עדן והוא לא יכל להתאפק עד שימות מזקנה או בכל דרך אחרת, ופשוט ירה בעצמו, אני הולך לאכזב אותו ולהראות לו איך נראה הגהנום."

רפי השתעל ואמר. "טוב זה לא כל כך פשוט העניין הזה בכל זאת הוא היה צדיק כל ימי חייו, צריך לדון בכובד ראש על זה."

"צדיק או לא צדיק, בכל אופן הוא כנראה לא למד את ההלכה ברמב"ם שאומר שמי מתאבד עצמו לדעת אפילו לא יושבים עליו שבעה," אמר גבי.

"או שהוא למד ולא קיים אותה," אמר רפי.

לפתע בחלל קול גבוה כאילו בקע מרמקול. "גבריאל ורפאל מתבקשים לעלות עכשיו לחדר הישיבות."

"אה, נכון," טפח רפי על מצחו. "כבר כמעט שכחתי מזה, בוא נעלה מייד למעלה. הבוס בטח יכעס עלינו אם נאחר."

"אבל מה אני עושה עם הבן אדם הזה, אני באמצע לשפוט אותו," אמר גבי.

"נו באמת אתה יכול לעשות את זה תוך כדי," אמר לו רפי.

"נו מה אני נראה לך מלאך?!" שאל אותו גבי.

"ת'אמת היא שכן," אמר לו רפי. "אתה מלאך, להזכירך. ואם זה נורא קשה לך לעשות את שני הדברים באותו זמן, אז את יכול לבקש מאורי שיחליף אותך."

"אוקי," אמר גבי.

"אבל נראה לי שאני אקח מלאך חבלה שישפוט אותו."

הם פרשו כנפיים ועפו לכיוון חדר הישיבות.

הם דפקו בדלת ונכנסו פנימה.

הם ראו את כל חבריהם המלאכים יושבים מסביב לשולחן והבוס בראשו.

הם תפסו את המקומות הפנויים והתיישבו.

כיבוד ושתייה לא נראו על השולחן. מלאכים לא זקוקים לאוכל.

הבוס פתח בדיבור.

"שלום לכולם, טוב שכולכם הגעתם, למרות שיש פה כמה שאיחרו."

גבי ורפי החליפו מבטים.

"טוב, נתחיל בדיון," המשיך הבוס. "התכנסנו כאן בקשר לנושא מאד חשוב ומורכב". הוא בחן לרגע את פני כל הנוכחים, משראה שהם קשובים אליו הוא המשיך. "אני מתכונן בקרוב להוריד נשמה חדשה לעולם."

הוא עצר לרגע ושוב התבונן בכולם. הוא נתן להם לעכל את המשפט. משראה שהם מהנהנים לדבריו הוא המשיך בדיבור.

"אני רוצה להתייעץ איתכם לגבי השידוך שלו. וזה כל כך לא פשוט."

אחד המלאכים התפרץ לדבריו.

"אבל כבוד הבוס למה כבר עכשו, יש לו לפחות עוד שמונה עשרה שנה עד החתונה. הוא עוד בקושי נולד, מה בוער עכשיו?"

חברו שלידו גער בו. "מה אתה לא מכיר את המדרש שארבעים יום לפני שאדם נולד יוצאת בת-קול ואומרת בת פלוני לפלוני?!"

המלאך הראשון התחרט שבכלל פתח את פיו. "אה נכון שכחתי," הוא התנצל.

הבוס המשיך לפני שתתחיל כאן מריבה. "בכל אופן," הוא אמר. "הנשמה שתרד לאוויר לעולם תתלבש על הגוף בדמות זכר, הוא יהיה ממש מסכן, ואני די מרחם עליו ועל הוריו. וגם על אשתו לעתיד, בתקווה שאכן תהיה לו. ועל זה אני רוצה להתייעץ אתכם."

"במה ובמי בדיוק מדובר?" שאל אחד המלאכים.

הבוס ענה לו. "מדובר באדם שיהיו לו כמעט את כל המומים שיש, הוא יהיה נכה מלידה, חרש ועיוור בעין אחת, והוא גם ישבור יד אחת באמצע חייו, ובנוסף הוא גם לא יהיה יפה במיוחד, בלשון המעטה, אנחנו צריכים למצוא לו אישה שתתאים לו ותסכים בכלל להתחתן איתו ולסבול אותו במשך חייהם."

אחד המלאכים קפץ מכסאו כשהוא מצביע ואמר.

"אולי כבוד הבוס בכלל לא יברא אותו או שלפחות יברא אותו מושלם בלי כל המומים ואז בכלל לא נצטרך לדון על הבעיה הזאת."

הבוס לא אהב את הרעיון הזה.

"מה שהחלטתי, החלטתי, ואף אחד לא יוכל לשנות זאת, אפילו לא אתם המלאכים. גזרה גזרתי ואין לך רשות לערער אחריה. אי אפשר לברוא את כולם מושלמים, צריכים גם בעולם הזה אנשים חולים ומסכנים, אחרת לא יהיה לרופאים פרנסה."

"אם הבוס רוצה הוא יכול לפרנס ולכלכל את הרופאים שהם בכלל לא יצטרכו לעבוד," אמר המלאך.

"ואם אני רוצה אני יכול גם להחליט שלכל אחד יהיה את מה שהוא צריך ורוצה ולא יזדקק לחסדי אדם, שלא יהיו מחלות ומלחמות והעולם כולו יהיה מושלם. מתי תבינו מלאכים, שבני האדם לא מושלמים כמוכם אבל בכל זאת הם בדרגה יותר גבוהה ממכם כי להם יש התמודדיות ויצרים, לכם אין את כל זה."

הבוס היה קצת רגוז. "בכל אופן בואו נחזור לענייננו," הוא אמר.

"יש למישהו אולי פתרון אחר?" הוא שאל את הנוכחים.

"אולי נשדך לו מישהי שהיא גם כמוהו?" הציע מישהו בהיסוס.

"זה גם לא כל כך רעיון טוב," אמר מיכאל, מלאך שנודע בחכמתו ובחריפותו. "בני זוג צריכים להשלים אחד את השני,  אם שניהם יהיו אותו דבר, גם אשתו תהיה חולה ונדכאת הם לא יסתדרו ביחד, הם יקימו בביתם מוסד סיעודי, נראה כמה זמן הם ישרדו ביחד, באיזשהו שלב הם יחליטו להתגרש אם לא יותר גרוע, שאחד מהם יחליט חס וחלילה לשים קץ לחייו ולהתאבד."

לגבי זה הזכיר משהו. רפי קרץ אליו. מיכאל המשיך.

"לדעתי אנחנו צריכים לברוא  בשבילו בחורה טובה מבית טוב, טובת מידות וגומלת חסד שתסכים להתחתן איתו ולקחת על עצמה את המשימה הקשה הזאת ולדאוג לבעלה ולטפל בו ובנוסף לדאוג לפרנסת הבית."

"זה באמת רעיון טוב," הסכים הבוס. "רק אני מקווה שהבחורה הזאת לא תחליט למרות הכל לא להתחתן איתו, שהבחירה החופשית שלה לא תגבר על ההחלטה שלנו."

כולם הנהנו בהבנה. הבוס אמר: "תודה לכולם, אתם משוחררים."

המלאכים פרשו כנפיים ונהרו כולם לכיוון היציאה.