בסיעתא דשמיא
אז כנראה שאתה יודע
מה שלא הבנתי, שנים.
נמצא במקום
שאני, יודעת רק להריח.
עכשיו,
מוכנה לקבל, להכיל.
לא סותמת
מכילה ונשפכת
בתוכי.
מה יהיה הסוף,
שואלת שוב בדחק.
קופצת בין גגות ביתי
צופה למרחוק,
בתקווה.
ורק כשאתה בא,
אני יורדת אליך.
רק כשאתה מגיע
נעלם הכאב.
אבל אתה כמו רוח חולפת.
מגיע רגע לפני שאני משלימה עם החסר.
ואתה, כמו רוח סוררת
נעלם, כמעט לנצח,
בדיוק כשאני מחליטה להלחם.
תגובות
אני אהבתי מאוד...
נצלי ת'כישרון =]=]
מגיע רגע לפני שאני משלימה עם החסר.
ואתה, כמו רוח סוררת
נעלם, כמעט לנצח,
בדיוק כשאני מחליטה להלחם."
אהבתי והתחברתי מאוד.תודה לך.
מביעה רגשות, תחושות, ריחות, טעמים, מבטים הכל בכמה מילים שרק ההקשר ביניהם עושה צמרמורת.
אני עוברת לך על החממה. אז גם אם לא מגיבה על הכל, שתדעי שאת מיוחדת.
והשיר הזה.
"בדיוק כשאני מחליטה להלחם".
ריסקת.
אחרי כל מה שהולכת בשיר, כל התקווה, כל החשש, ההתלבטות אם לתת אמון, אם לשכוח, אם לקוות.
החלטת מלחמה. וסוג של כניעה וידיעה שתפסידי. שמול הרגש איתו, את חסרת אונים.
אמא. את טובה. הולכת אותי בדיוק את השביל של התהליך.
[אני פה מעוד כמה ניקים. מעריצה מושבעת שכמותי. :)]
שד' ייתן לך כוח להתגבר. על הכל. נשמע לא פשוט, החיים האלה שלך.
ובכ"ז, מתמודדת בגבורה.
גמר חתימה טובה, אחותי היקרה.
החיים שלי ברוך השם בסדר גמור זו סתם רגישות יתר=)
גמר חתימה טובה גם לך!