לב קטן, המכיל כה הרבה.
אגרוף של ילד ומידע של מבוגר.
שער התמימות מזמן נסגר.
דמעות של בית רבן, התייפחות נוספת,
בקשר לעניין, אני רק הולכת.
כי הפסקתי להקשיב.
לא רוצה להכאיב.
בבטן נשמרים כל הסודות,
ורק אצלי מפתח החומות.
השביל מלא באבנים צהובות,
אין דרך חזרה לכוונות הנסתרות.
והלב - לב של ילד.
והכאב - כאב של ילד.
וחיוך מאיר, ביום צעיר, בהיר,
עשה את היום שלי לשמח.
והירח זורח.
בתוך תוכי, פרחי פורח.
וזה ילדי! זה אני! זה ליבי!
תגובות
ניכר שהחרוזים דיכאו מעט את חופש הביטוי המילולי שלך וסגרו אותך במעין תבניות קבועות.
נסי לצאת מהן ולפזר את מחשבותייך ביתר חופשיות..
בהצלחה!
תודה רבה על ההערה אני באמת שמחה לקבל אותה,
אבל בשיר הזה אני לא חושבת שהיה לי עוד מה להוסיף. כתבתי את מה שהרגשתי ופשוט צירפתי לזה חרוזים.
כל מה שרציתי להעביר פה הרגשתי שאני מעבירה. ו
ב"כ המון המון תודה!!! :)
רק הוא נשאר לו ילד,
נקוה שלא כמו אצל אחרים
שמלא חלד