יש בתוך תוכי פחד ויראה,
גם התלבטות - תחושה נוראה.
רוצה בנשמתי לעשות רצונך,
להמשיך כאז להיות בקרבתך.
אבל נעלמת לי פתאום,
והתמימות הלכה, היא כבר אינה.
איפה האור שהיה אז באפלה?
היכן נמצאת לה כל הגדולה?
אתה מסתכל עלי,
שומע את כל מחשבותי:
השאלות והתשובות;
ההתלבטויות הקשות.
אני עוד על השביל, מחפשת אותך,
את המקום בו אהיה במחיצתך.
מוצאת סימנים על השביל שמשאירים אותי מעט.
אך שלח לי כח אנא עוד קצת.
תגובות
נ.ב-נראה אם את יודעת מי אני.....
תמצאי בע"ה גם שביל ולא רק "מעט" כמו בשיר.