כל הזמן את מציירת, לבבות לבבות ועוד לבבות.
כאילו שזה באמת מה שחסר לך עכשיו, עוד אהבה שיקרית.
אבל די, כבר נימאס לך. נימאס לתת לאנשים לפתוח את תיבת הפנדורה של ליבך,
ואז רק לראות את גבם המיתרחק.
לבבות לבבות לבבות, אבל הם כבר קטנים, לא מכילים הרבה תקווה.
ושוב פעם מגע ידם של אנשים זרים, שרק בונים מסביב ללב חומות של ייאוש,
ואולי גם אבנים קטנות של סטיגמות, ממכם. מהעולם שפעם כל כל השתוקקת לצאת אליו.
אבל עכשיו את מעדיפה לחכות בטירה בודדה לנסיך על הסוס הלבן,
שיציל אותך, ויישמור עלייך, מהלבה הרותחת ומהדרקון שמחכה בחוץ.
ועד שהוא ייבוא, את מציירת על הקירות לבבות.
בתקווה שהלב הבא יהיה מצוייר בדיו ירוק,
ולא בשחור של רוע,
ואדום-,
של לב שנישבר.
תגובות
'נתתם ועזרתם לי למות מבפנים'?
נתתם זה עם קונוטציה חיובית, למות מבפנים זה כ"כ שלילי..
צרם לי.
ז זה טוב או לא?
בתקווה לשמחה =]
הארה- "מכם" ולא "ממכם", לעניות דעתי...
(נכון, קשה להתנער בתחושת האשמה.. :\ )
אבל ממש יפה, אהבתתי.
מה שהבאת כאן הוא קטע על.. מישהי אחרת. וזה בהחלט יכול להיכנס לקטגוריית "קטע", אם תשאלי אותי.
*יש המון פעמים שהוספת י' לא נצרכת- "נימאס", "מיתרחק".
*אין ביטוי כזה "שוב פעם", יש "עוד הפעם".
קטע טוב וחזק.
בהצלחה!
אבל קצת חרוזים היו מוסיפים המון
וגם סידור של שורות יותר קטנות,
זה מה שמדהים בקטע הזה, (לעניות דעתי :) )
:)