מפחדת שוב לכתוב
מפחדת שזו הפעם האחרונה.
להחזיק את העט
היא מרגישה כמו נוצה.
הידיים קרות השפתיים בוערות
ברגע מוחקת הכל.
לא זכרתי שהלב יכול לבוא על דף,
להצטרף לאותיות.
להירקם למילים ולמשפטים.
הבחילה שעולה מסבירה שוב הכל,
האושר מתנפץ כמו גל אל החוף...
חזרתי לכתוב
חזרתי לכתוב
חזרתי,
לכתוב!
תגובות
"לא זכרתי שהלב יכול לבוא על דף",-אהבתי את המשפט הזה.
תודה!
עט זה זכר. העט מרגיש כמו נוצה. אבל יש פה בעיה תחבירית נוספת.. העט *ש*מרגיש כמו נוצה, לא אמרת עליו כלום בחצי הראשון, לכן את לא יכולה להשתמש ב"הוא" כדי לתאר אותו. לא יודעת אם תקנית נכון לומר כך, אבל גם אם כן, זה מקשה על הקריאה ועל הזרימה.
אני הייתי משנה את השורה המקסימה הזאת "לא זכרתי שהלב יכול לבוא על דף" למשהו טיפה יותר שירתי מ"יכול לבוא" יכול לבוא זה קצת שפת רחוב, וזה לא משתלב. אולי "יכול להשפך" או "יכול להכתב". בקיצור, פועל אמיתי.
אחרי המילה אותיות יבוא פסיק, ולא נקודה.
יש מה לשפר בסיום. הקטע באמת טוב, והסיום קצת מוריד אותו רמה. במקום לקחת משפט שינחית עלינו סוף שהוא מכה, משהו חזק, שישאיר אותנו עם טעם בפה.. לקחת משפט בינוני וניסית לחזק אותו בזה שחזרת עליו. בשירה, אנחנו מצפים שלמילים עצמן תהיה משמעות, ושלא נצטרך להשתמש בעזרים כדי להפוך אותן לכאלה. (ושלא ישתמע לא נכון, לחזרה יש אפקט נהדר שטוב להשתמש בו, פשוט פה הרגשתי שזה בא על חשבון איכות המשפט) מבינה מה אני אומרת?
זהו.. זה באמת שיר נהדר =) ישר כוח.
א.אני תמיד שמחה לשמוע תגובות והערות/הארות..
ב.נכתב על משבר כתיבה..
ג.הכוונה הייתה ליד לא לנוצה ב"מרגישה כמו נוצה..."..
ד.האמת שהשיר הזה פשוט נשלף על המקלדת...שמחתי למשוע את הערות הבונות :)
אפרת
אבל ממש יפה..
אהבתי שהוא לא ערטילאי וגבוה..אלא ברור....