יום שישי של חודש סיוון.
עולה על טרמפ לסע לחברה לשבת.
"נוסע דרך ואדי ג'וז"
עשרות ערבים עומדים על הכביש.
לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו.
וכשנשמעת קריאת "יאהוד!!"
עוצמת עיינים ומבינה ששוב אנחנו שם.
לא משנה שהוא היה בספרד ואני בירושלים.
אין הבדל אם היא הייתה ערומה ואני לבושה לקראת שבת.
לא רלוונטי אם הוא היה עני ורש הולך רגל ואני יושבת ברכב ממוזג.
אותו הדבר אם בשוט, חרב, מוקד, משרפה, קסאם, M-16 או אבן.
שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב.
תגובהתגובות