באהבה ובמלחמה אין חוקים. וחבל שכך.
מעולם לא רציתי להיקלע לצרה הזו. לא חלמתי, בכל שנות ילדותי הארוכות, שאי פעם אגיע למקום כמו זה בו אני נמצא עכשיו.
מעולם לא חלמתי להימצא בבור מלא וגדוש עד כדי כך. מעולם לא חשבתי שאצטרך להיות פה, נתון לחסדי כל העולם, אך חסר אונים בצורה שכזו.
והכל התחיל בגלל המלחמה. מלחמה אין סופית, לא נגמרת. בתחילה, היו אלה רק שני אחים שרבו על אהבה.
הבל וקין.
יצחק וישמעאל.
יעקב ועשו.
זו קללה שלא נגמרת, קללה בת מעל לארבעת אלפים שנה. קללה עתיקה מאין כמוה, שנראה שהיא רק הולכת ומתחזקת מדי יום. האנטישמיות מעולם היתה ולעולם לא תמוג.
ככה העולם. בני האדם חיים, וטוב להם. הם הולכים ומשחיטים. אין להם את מי להאשים – אז הם מאשימים את מי שבסביבה. שמשום מה, תמיד אלו היהודים. בני ישראל תמיד היו שם, ולעולם יהיו.
אבל עכשיו, אני נמצא במרכז הקללה הזו.
שמי מיכאל, ואני שבוי של אוייבנו הגדול ביותר, של האנטישמיות.
כי באהבה ובמלחמה אין חוקים, וחבל שכך.
תגובות
אני כן חושבת שכדאי להדגיש את הפער בין הדורות, איך לאט לאט פחתה האהבה וגדלה המלחמה,שנראה איך זה התגלגל להיות ככה, במצב כזה. (אבל זו סתם הצעה ידידותית) נהנתי.
תודה ^^