אַדְוָה

עצוב, כתוב יפה וסוף מתאים מאוד.

"אִם כְּבָר כִּבִּית אֶת הַנֵּרוֹת
אַדְלִיק אוֹתָם שׁוּב בִּשְׁבִילֵךְ
שֶׁתּוּכְלִי לַחֲזֹר בְמִשְׁאָלְתֵּךְ
שֶׁתַּחַזְרִי לִחְיוֹת וּלְחַיֵּך"

ריגשת.
תודה לך!

לק''י,

ריגשת מאוד! יישר כח :)

מרגש, עצוב.
זהו.
וראיתי את השורות שכתבת למעלה ואח''כ השיר, ואמרתי לעצמי- "יש פה סיפור".
פתחתי את גוגל וכתבתיאת שמה, הובלתי לסיפורים מרגשים מאוד מאוד, על העשיה הייחודית שלה ללא תנאי, הנכונות והעזרה,
והרצון לשמור על זה בצניעות, בחסד ובסתר.
ה''תגליות'' שנודעולהוריה לאחר מותה, (בשבעה)
רגשו מאוד, והזכירו לנו, שכן, חייבים להמשיך ולבחור בחיים,
כי כך היא צוותה לנו -לכל האחים שלה- במותה.

יישר כח עצום, ויהי ה' עמך, ובשורות טובות.
תודה.

ולא מצאתי מידע מפורט כנראה כמו שיצא לך לשמוע,
מה שנתן לך ליצור בשיר מישור של הזדהות עמוקה
כך שזה לא משנה אם הבית האחרון נשמע לי אמין או לא
אמין ביחס לזה שלא הכרת את הדמות [גוגל מגיע רחוק].

השיר הזה מדרבן אותי עוד פעם לפרסם שיר של חבר שלי על אפלבאום, אולי יום אחד כשיהיה לי האומץ באמת לעמוד מולו אפילו בלי הפרסום.

~~

מסתבר שששירה סביב כאב ואבדן לא באה סביב הנרטיב הכביכול מקובל שאין דבר כזה שירה שמחה.

שלא הכרתי את אדוה? בכל אופן, באמת לא הכרתי. רק שמעתי עליה... השיר הזה ספציפית נכתב אחר שיחה שהתקיימה באולפנה שלי על דמותה המיוחדת, כאשר הייתי בכיתה ח'. שיחה זו הותירה בי רושם עז, ומיד לאחריה כתבתי השיר.

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות.
יהי זכרה ברוך.

שיר רך שמנגן על הדממה, שיר עדין ושיר של תקווה.


ת.נ.צ.ב.ה.