ושבו בנים לגבולם- פרק י"א

לכל מי שחיכה להמשך... (וגם למי שלא..) מצטער על ההפסקה המאד ארוכה.. תקופת לחץ של בגרויות...

ב"ה ש(כמעט) סיימתי עם זה...   יש פה את הפרקים הקודמים. למי שכבר הספיק לשכוח.. 20100801095539.doc

מתן השתרע על מיטתו בפישוק איברים בחדרו במלון. הוא היה מלא סיפוק על היום המהנה שחווה.

הוא ראה המון דברים שלעולם לא ראה קודם, גם למד המון דברים חדשים.

הנה הוא רואה עולם סופסוף. בישיבה הוא הרגיש שחונקים אותו.

לפעמים הוא היה יוצא מהישיבה לטייל ברחבי הארץ עם עצמו,  להתאוורר מהלימודים שהכבידו עליו ולנקות ראש.

זה היה מנהג די קבוע אצלו. מידי פעם הוא היה יוצא מהישיבה, מכבה את הפלאפון והולך לטייל עם עצמו בטבע בעיקר במעיינות.  אף אחד לא יודע לאן נעלם  בפעמים אלו.

בערב הוא היה חוזר לישיבה וכששאלוהו היכן היה, הוא לא נידב יותר מדי מידע.

היו ככאלה שניסו להפציר בו, אך עם הזמן כבר לא עניין אותם לגלות היכן מתן נעלם בפעמים אלו.

גם הרמי"ם וההורים שלו, שניסו לא פעם לדבר איתו על זה, הניחו לו לנפשו.

עכשיו כשהוא מתרווח במיטה מפנקת במלון בהודו, אחרי יום עמוס בטיולים והרפתקאות, הוא הרגיש חופשי ומאושר. עכשיו אף אחד לא דורש וחוקר איפה הוא. לא יושבים לו על הורידים.

הוא חש עייף ומותש, אך מרוצה אחרי יום ארוך ומהנה  שכזה. 

הוא חשב לתפוס תנומה עד ארוחת ערב, אלא שאז הדלת נפתחה וג'ק נראה בפתח.

"הו מתן." אמר ג'ק. "מה שלומך?" שאל.

"בסדר." אמר מתן. "עייף." וכדי להוכיח לו הוא פיהק פיהוק גדול.

ג'ק חשב לדבר עכשיו עם מתן, אבל כשראה שזה זמן לא הכי מתאים הוא אמר למתן. "אוקי, תנוח עכשיו חצי שעה ואח"כ נרד לארוחת ערב."

"סבבה, תודה." אמר מתן. ונחת על המיטה הרכה.

ג'ק יצא וסגר את הדלת. 'מסכן.' חשב. 'הוא הולך להתאכזב, אבל מה לעשות המטרה האמיתית שמתן הולך לבצע היא הסיבה לטיול.'

                              *     * 

                                                    *

בחדר הישיבות של יד- לאחים התקיימה אסיפה מבצעית חשובה.

יושב ראש הארגון שמעון פולק סקר את הנוכחים. האנשים שנכחו בחדר, נבחרו על ידו בקפידה.

היו שם חצרוני ואנשיו שהין אנשי שטח שהיו נכנסים בגפם אל תוך הכפרים הערביים.

בנוסף אליהם נכחו הרב בנימין גליצמן ור' צבי כהן, שנבחרו לתכנן את דרכי הפעולה והחילוץ בשטח, משום היותם תלמידי חכמים וידעו לנתח מצבים בצורה בחדה ומחושבת כדרך שמנתחים סוגיות.

הוא פתח בדיבור. 

"שלום לכולם. אתם בוודאי יודעים לשם מה התכנסנו כאן. אפשר לומר שהגיע רגע האמת, ואנחנו יוצאים למבצע החילוץ בשנית תוך כדי הפקת לקחים מפעם קודמת."

הוא הניח על השולחן קלסר עבה עם מסמכים.

"הנה, כאן נמצאים המסמכים  של תוכנית הפעולה הקודמת שהסתיימה לצערנו בכישלון, יש כאן את התרשימים והמפות של האזור, יש פה גם תמונות שאנשינו צילמו בזמן המבצע.  ר' בנימין ור' צבי, עליכם אני מטיל לתכנן את תוכנית החילוץ תוך כדי עיון בטעיות שביצענו בתוכנית הקודמת. אני רוצה שיתוף פעולה מלא ביניכם ובין צוות החילוץ שלנו." הוא הצביע על חצרוני וחמשת אנשיו שהנהנו בהסכמה. "בעזרת ה' נעשה ונצליח." הוא חתם.

אנשי הצוות של יד- לאחים יצאו מהחדר בתחושה מרוממת אך מתוחה.

                                        *     * 

                                           *

הם ישבו בחדר האוכל הענק של מלון לודן, סועדים את ליבם בתפריט הודי עשיר הכולל צ'אפטי, הלחם האהוב על מתן, צ'אטני שזה תערובת ירקות מבושלים בתוספת סוכר ועוד מיני סלטים  וקטניות למיניהם.

ג'ק ומתן ישבו אחד מול השני בשולחן זוגי עגול ואכלו בנחת מהמאכלים ההודים שמתן למד לחבב.

המחשבות אפפו את מתן.

הוא הרהר בצעד שעשה כשהחליט לעזוב את הבית, הישיבה ואת החברים, ואת הדת. ובעצם את הכל, את כל מה שהיה לו בחייו הוא נטש, סה"כ הוא בנה את חייו בצורה נורמלית וסבירה, עד שקרה הסיפור עם ציפורה , שמוטט את אישיותו.

הוא היה קשור מאד אל אחותו, נפשית רגשית, מאז שהיה עוד ילד קטן הוא זכר איך ששיחק איתה  אבא ואמא, ולפעמים אפילו שיחק איתה ביחד בבובות שלה.  

עם השנים, כשגדלו, הקשר ביניהם התפתח לדיבורים ושיחות נפש, כל אחד התייעץ עם השני בבעיותיו, הוא סיפר לה על קשיו בישיבה והיא מצידה סיפרה לו על בעיותיה עם חברותיה, עכשיו כשהיא עזבה את הבית זה לגמרי שבר אותו.

גם בצד הפיזי זה פגע בו.  כמעט כל העול בבית היה מוטל עליו, הוא היה צריך לפעמים לשמור על אחיו הקטנים שלא כ"כ ששו לחלופה הזאת. הם היו רגילים שציפורה הייתה שומרת עליהם, מספרת להם סיפורים ומשחקת איתם משחקים. הוא לא כל כך ידע איך לעשות זאת.

אבל בסך הכל הוא היה מרוצה מהצעד שעשה. הוא היה צריך להשתחרר קצת מהלחץ הנפשי. חבריו בישיבה ובישוב קצת חסרו לו, אבל השהייה במחיצתו של ג'ק נעמה לו.

בכל זאת באיזשהו מקום בלב הוא התגעגע אליהם.  לכל הצחוקים שעשו בפנימיות, את המריבות עם החמשושים והשישיסטים, את הנרגילה מידי ערב עד שפעם אחת תפסו אותם והחרימו  אותה.

גם למשפחתו הוא התגעגע.

הוא התגעגע לאחיו הקטנים והחמודים שלמרות שהם די ניקצו לו הוא אהב אותם  , הוא דמיין ברוחו את רותי הקטנה  לדבר את מילותיה הראשונות כשהיא מבטאת בקולה הילדותי והמשובש את צמד המילים סבא וסבתא. (סבה ותתא). הוא זכר שלומי השובב כשטיפס על המרזב כדי להביא כדור שנתקע לו על הגג. זה לא הסתיים טוב. שלומי נפל מגובה רב ובנס זה הסתיים רק בשבירת יד.

אפילו לצוות בישיבה קצת התגעגע. אך את הר"מ שלו הוא לא רצה לזכור.

לדעתו, הוא הרס לו את החיים. מתן חשב שהוא לא מבין את ליבו ושהוא נוהג בו ביד קשה. אבל מתן ידע שבאיזשהו מקום הרב צבי צודק. לפעמים הוא באמת חרג מהגבולות והגזים במעשיו. 'אך זאת לא סיבה לנהוג בו כך.' התקומם מתן בליבו.

'הוא השפיל אותי לעיני כל הכיתה.'

מתן זכר את הפעם שהרב צבי אמר לו באמצע שיעור לעיני כל הכיתה שאמר שהוא לא יסתדר בחיים אם ימשיך כך בדרכו. הוא לא זכר מה בדיוק עשה באותו פעם.

קולו של ג'ק קטע אותו ממחשבותיו.

"מתן."

מתן התנער מהרהוריו. "מה? אה כן." הוא אמר.

ג'ק הביט במתן בריכוז. הוא ניסה לקרוא את מחשבותיו. "מתן, הכל טוב?"

"אני? אה.. כן אני בסדר." אמר מתן.

ג'ק חשב איך לפתוח את השיחה. "איך  בינתיים בחו"ל? נהנה?" שאל.

"בטח, חבל על הזמן." אמר מתן. "לא מתגעגע לארץ?" שאל ג'ק.

מתן חשב.  "האמת היא שקצת." אמר. "אבל לישיבה אני לא רוצה לחזור."

ג'ק התבונן בו. "בגלל הרב שלך." שאל, קבע.

"בעיקר." אמר מתן. "אני חושב שאני לא רוצה להיפגש איתו יותר לעולמים."

"עד כדי כך?!" התפלא כביכול ג'ק. "אתה שונא אותו?" ג'ק הפעיל את כל המניעים פסיכולוגיים שיכל כדי שמתן יבצע  את המטרה המרכזית של המבצע.

"במידה מסוימת כן." אמר מתן בלהט. "האיש הזה פגע בי והשפיל אותי ממש."

ג'ק הנהן בהבנה. הוא הראה שהוא משתתף בצערו.

אתה זוכר שלפני שיצאנו לטיול אמרתי לך שכשנחזור לארץ אני יטיל עליך משימה חשובה בשבילי?"

מתן הנהן. 'איך זה קשור לעכשיו? חשב. 'לאן ג'ק חותר?'

ג'ק המשיך. "כמו שכבר סיפרתי לך אני עיתונאי במקצועי והצעתי  לעורך הראשי של העיתון להכין כתבה על עולם הישיבות התיכוניות."

מתן הנהן וג'ק המשיך. "בהתחלה העורך לא כל כך שש שיהיה כתבה בעיתון על דתיים שהיו שנואי ליבו, אבל לבסוף שכנעתי אותו שהציבור הרחב צריך להכיר גם את הצד השני ובסה"כ יש המון דברים טובים בדתיים ובמוסדות שלהם." ג'ק עצר לרגע לראות איך הדברים משפיעים על מתן.

'יפה.' חשב מתן. 'למרות שהוא כ"כ רחוק מהדת, בכל זאת יש בו רגש אהדה כלפי הדתיים.' 

ג'ק המשיך.

"בתור תחילת התחקיר החלטתי להתמקד באנשי חינוך של הציבור הדתי לאומי וחשבתי שאתה תוכל לי בזה."

מתן לא כ"כ הבין. "איך אני בדיוק יוכל לעזור לך?"

ג'ק ענה לו. "אתה הרי מכיר את העולם הזה  הייתי בו, חיית אותו. אני רוצה לחקור אחר אורח חייו של הרב שלך, מה הוא עושה בחיים, מה הוא עושה חוץ מללמוד וללמד תורה. אני רוצה לדעת מה גורם למורים ומחנכים בזרם הדתי לאומי להגיע לתחום החינוך וההוראה."

מתן התחיל להבין. הוא לא כ"כ אהב את הרעיון של לחזור לישיבה, למקום שלא עשה לו כ"כ טוב בחיים, לדעתו לפחות, אבל ג'ק עשה לו טובה, הוא היה מדריך טיולים שלו בהודו, וגם היה לו לחברה, בלעדיו לא היה מסתדר, הוא צריך להשיב לו גם טובה.

ואולי זה גם תשובה לכל מחשבות הגעגוע שבאו אליו.

לבסוף שאל.  "ומה התפקיד שלי בזה?"

"התפקיד שלך הוא להתחקות אחריו ואחרי מעשיו. אתה צריך פשוט להיצמד אליו." אמר ג'ק. "זה גם יהיה בשבילך סוג של נקמה בו." הוא הוסיף בחיוך ערמומי.

למתן לא היה שום ענין לנקום ברב שלו. אך ההשפלה שעבר בגללו לדעתו הצדיקה את המעשה הזה. גם סה"כ זה בשביל כתבה שאוהדת את הציבור הדתי לאומי.

"בסדר, אני מסכים." הוא אמר. "מתי אני אתחיל לבצע את המשימה?" הוא שאל.

ג'ק רשם לעצמו אות ניצחון. הנה, מתן יסייע להם בעקיפין בלי ידיעתו במשימתם.

"הזמנתי שני כרטיסי טיסה למחר בבוקר." הוא אמר בשאט נפש.

"מה?! למה? אבל חשבתי שנטייל לפחות עוד שבוע." נזעק מתן.

ג'ק ידע שזה יבוא. "נכון, זאת הייתה התוכנית המקורית, אבל מה לעשות שהעורך של העיתון רוצה את הכתבה כבר לעוד שבוע, לכן אנחנו צריכים להזדרז."

"טוב בסדר." אמר מתן. הוא היה די מאוכזב. הוא חשב לכייף לפחות עוד שבוע בהודו.

"אבל אני מבטיח לך שאחרי שאני אגמור להכין את הכתבה,  אני אקח אותך לעוד שבוע של טיול, והפעם במקום אחר בעולם." ניחם אותו ג'ק.

מתן השלים עם המציאות. לפחות ג'ק מנסה לפצות אותו.

"טוב." חכך ג'ק את ידיו. "אנחנו צריכים להתארגן למחר, יש לנו טיסה בבוקר. כשנגיע לארץ אני יתדרך אותך כיצד לבצע את המשימה."

מתן היה צריך להכין את עצמו נפשית לחזרה לארץ. הוא כבר די התרגל לחיים פה בהודו.