זה לא שאני אומר לכם סתם:
אכלתי את כל החביתות בעולם.
חביתת עין,
חביתה מקושקשת,
חביתה על מחבת,
חביתה על מרחשת,
חביתת ירק,
חביתה עם רסק,
חביתה עם גבינה וזיתים,
חביתה עם מלפפונים חמוצים,
חביתה עם סחוג חריף לאללה,
חביתה בדואית במאהל של עבדאללה,
חביתה עם זעתר ותבלין לפיצה,
חביתה שאחותי הגדולה הקפיצה,
חביתה שנשפך עליה מיץ,
חביתה שאני בעצמי הצלחתי להקפיץ,
חביתה שרק אמא יודעת לטגן,
חביתה שנשרפה לאבא המסכן,
חביתה עם חתיכות של מצה,
חביתה שאחי הקטן מצא,
חביתה בכאילו,
חביתה קרה כמו איגלו,
חביתה שהייתה במקרר, עתיקה כמו מאובן,
וגם חביתה רגילה, כמובן.
אבל פעם חטפתי
קלקול קיבה
כשניסיתי לטעום
חביתת ערבה.
תגובות
הצלחה בכל!
החרוזים ממש יפים ולא מאולצים.
אהבתי!
ממש טוב.
איך היה לך רעיונות לכל כך הרבה החרוזים?
ממש אהבתי!
אבל בשביל החרוז זה בסדר:)
חייכתני,
רבקה.